מדרשו של האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם זצ"ל מבאבוב הי"ד, נתחנך אצל הגאון הרב דב בעריש וויידענפעלד בטשעבין. בשנת 1935 למד ב"מרכז הרב" ובאותו זמן היה שומע חפשי באוניברסיטה העברית בירושלים ולמד מדעי היהדות.
עלה לארץ בשנת תרצ"ה (1935) בעזרת סרטיפיקאט שקיבל מהרב הראשי לא"י, אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל.
בשנת 1940 נשא לאשה את צפורה בת ר' ברוך חיים פניגשטיין. בשנים 1955-57 מנהל בונדס של ממשלת ישראל בברזיל (סן פאולו).
שליח המגבית המאוחדת לכמה מדינות וערים בארצות אמריקה הלטינית. אחר כך היה אב בית דין של קאראקאס ורבה הראשי של וניצואלה. נתקבל לרב ראשי של הקהילה האורטודוכסית בסן פאולו, ברזיל.
היה פעיל בארץ בכמה וכמה ארגונים ומוסדות, סגן יו"ר של עולי גליציה בארץ ישראל, סגן יושב ראש של צעירי אגודת ישראל בתל-אביב. נאם בקביעות מדי שבת בשבתו בבית הכנסת הגדול בתלאביב, אולם בנימין.
היה ציר רשמי לכנסיה הגדולה של אגודת ישראל במארינבאד (צ'כוסלובקיה).
נואם בחסד עליון, מרצה ברדיו, בקולג' ולפני חניכי אוניברסיטה על נושאים פילוסופיים ותיאולוגיים. גדול בתורה ובחכמה. מכנים אותו: "האנציקלופדיה החיה".
פירסם מאמרים ב"טאגבלאט" הוורשאי; "יוגנד בלטטר"; "מאמענט" (סן פאולו); "ברקאי" (יוהנסבורג) ; "דרום אפריקע" (יוהנעסבורג); "במחנה" ; "טראדישאן" ועוד.
הוציא לכסיקון רבני בשם "אנשי שם", כמו כן חוברת מדינית (יחד עם מר אברהם גולדראט ) בשם : "סופו של היטלער". יש לו כמה כתבי יד בפלפול, הלכה ואגדה וגם ספר אשר עומד להופיע בקרוב בשם : "עולם התחתון הקדוש" (באנגלית).
היה פעיל בארגון צבאי לאומי (אצ"ל), בביתו היתה המפקדה העליונה, נתמנה למקשר בין מנחם בגין (הזקן) (ראה בכרך ה', עמוד 2081) ובין יעקב מרידור (ויניארסקי ). (ראה בכרך ד', עמוד 1933).
אח בלשכת הבנאים החפשים.
צאצאיו: דיבה אשת ר' בנימין רוטמן (פקידה גבוהה ב"אל על" בלוד, חניכת סמינר); שאול יצחק שיף (איש "הצופה", חניך ישיבות ואוניברסיטה "בראילן"); רחל שיף (מתרגלת באוניברסיטה "בר אילן", רמת-גן. בעלת תואר ב.א.).
יעקב (יוסף) פארמן (פרמן)
נולד בז'יטומיר, עיר הפלך של ווהלין (רוסיה), ט' מנחם-אב תרמ"א (4.8.1881).
לאביו הרב אברהם-יצחק הלוי פרמן (כיהן כרב עד סוף חייו בבית הכנסת "נחלת-אבות" ברחוב בורוכוב בתל-אביב. היה גם ממייסדי בית-הכנסת הזה. נפטר בימי מלחמת העצמאות) ולאמו הרבנית דבורה בת הרב נתן-נטע מווהלין.
קיבל חינוך מסורתי. בהיותו בגיל 10 עברה המשפחה לגור באודיסה. אך הוא המשיך כמה שנים ללמוד בישיבת ווהלין עד גיל 16. בשנות 16-14 לחייו שלח אותו אביו בלוויית אמו לעיירה אושמיר (פלך וואה לין), מקום מגורי אביה ואחותה. עיירה זו נתפרסמה בשעתה כמרכז "חיבת ציון" בשביל כל הסביבה. ר' יעקב אשר ברייזמן האציל עליו מרוחו וקירב אותו לרעיון הציונות.
בשנת תרנ"ז (1897) בהיותו מוסמך לרבנות, בא לאודיסה והצטרף אל המשפחה. לא המשיך בלימוד המסורתי והשתלם בהשכלה כללית.
הצטרף להאגודה הציונית, "ציון לפינסקר" (ע"ש ד"ר ליב פינסקר, ראש חובבי ציון, ראה את הערך שלו בכרך ט"ז, בעמוד 4873). היה מזכיר האגודה (האגודה נוסדה שנה לפני שנערך הקונגרס הציוני בבזל 29-31.8.1897). האגודה עסקה לא רק בציונות המעשית אלא גם בענייני תרבות (בהשתלמות בהיס טוריה יהודית ובספרות עברית), גם לנערות, ושם הכיר את רעיתו לעתיד.
בשנים 1900-1899 הקדיש כמה ימים בשבוע להשתלמות עצמית במדעים: היסטוריה, פילוסופיה וסוציולוגיה.
באותה תקופה עצמה פרצה במרכז הציוני האודיסאי תסיסה סוציאליסטית, וגם הוא היה בין הקבוצה התוססת שנגררו בפסיביות אוהדת לתנועה החדשה.
בשנת 1904 הכיר את שני האחים זקושנסקי, סוחרים אמידים, ששאפו לתת לבניהם חינוך לאומי, ונתקבל אצלם כמורה לכל בני המשפחה בעד שכר הגון, מלבד חדר עם כניסה מיוחדת. בחדרו זה מצא לו פינה שקטה שנתנה לו אפשרות לרכז את כל החומר האידיאולוגי שנצטבר במשך שנות 1904-1901 בסדרת הרצאותיו.