מנעוריו היה חובב ספר, והעיון בספר היה בשבילו עונג-חייו היחידי.
לשם קיום (כדי שיוכל להמשיך את עבודתו בענייני ציבור, לא על מנת לקבל פרס), קיבל ממשפחת אייזנשטט , קרובי אמו, בעל בית חרושת לתעשיית כסאות כפופים (וינאים) ברובנה, את הסוכנות להפצת תוצרת זו.
היה מראשוני "פועלי ציון", התנועה שקמה כמה שנים (1905) לאחר יסוד ההסתדרות הציונית, במטרה למזג את הציונות עם תנועת הפועלים, ולשתף בה את השכבות העממיות-פועליות. בתנועה זו חלו במשך השנים פילוגים כמה פעמים, על רקע אידיאולוגי, ובין השאר דרישת הפלג השמאלי לאמץ את האידיש כלשון הלאומית.
היה בפלג העברי (אגב, בבית אביו דיברו הילדים עם האב בלשון הקודש מגיל רך) שהיה גם ממייסדיו וממניחי הפרוגרמה שלו. פלג זה שינה שמו מ"מפלגת פועלים יהודים סוציאל-דימוקראטית פועלי-ציון" לשם: "מפלגת פועלים יהודית-סוציאליסטית פועליציון" או בשם המקביל "הזרם הרדיקאלי פועלי-ציון" (בעזבון המנוח מצוי הדגל של "רדיקל פועלי-ציון").
היה ממשתתפי הוועידה הציונית הכל-רוסית שנתכנסה בחודש אוגוסט 1912 במינסק. הוועידה שבה הונחו היסודות לפראקציות מיוחדות בתוך התנועה הציונית: הפראקציה הדימוקראטית (שחיים וייצמן היה אחד מראשיה), המזרחי, וגם "פועלי ציון". בית מסחר הספרים שלו ברחוב פראוברז'נסקי 41 באודיסה, שהיה קיים בשנים 1917-1906, והתרחב במשך הזמן, נעשה לבית ועד למשכילים, לסופרים ואמנים ושוחרי ציון מכל הזרמים. בשנים, שההשתייכות לתנועה ציונית-פועלית היתה פסולה במשטר הצארי, היה בית-מסחר הספרים מקום-מפגש מוסווה לפעילי התנועה וגם מרכז לספרות "מחתרתית" (האדריכל מגידוביץ שעלה ג"כ באניה רוסלן, הגדיר את בית-מסחר הספרים הזה "שתמיד נכנסו אליו ספרים (נוסף על האנשים) אך אף פעם לא יצאו משם, ואם רצה סטודנט להשיג ספר נדיר הרי ידע את הכתובת של ספריה זו".
בשנת 1905 נשא לאשה את שרה בת שמעון שטריי כר (מילדת מדופלמת שהמשיכה להשתלם בשטח הרפואי, ונאלצה לזנוח לימודיה לאחר הנישואים. אך נרתמה לעבודה במקצועה, וכן לקחה חלק פעיל בעבודה הציבורית הענפה של אישה. ביתה היה פתוח לכל דיכפין, אשר מצא בו תמיד מיטה לשינה וארוחה משביעה).
היה מן העברים הנאמנים המעטים, ששלח לארץישראל בשנת 1913 את שני בניו נחמן הבכור ונתן, בלוויית אמם (רעיה נאמנה לבעלה וציונית נלהבת) ללמוד בגימנסיה העברית "הרצליה" בתל-אביב. הם התגוררו בבית שינקין ברחוב השחר.
באותה השנה ביקר בארץ, כדי לברר אפשרות של עליה לאלתר, והביא עמו תכניות חשובות לשם השק עות: ספרית-קריאה גדולה, הוצאת ספרים של ספרילימוד.
בימי החופש של שנת 1914 חזר לרוסיה כדי לחסל שם את ענייניו על מנת לשוב ולהשתקע בארץ ושילדיו ימשיכו בלימודיהם בארץ-ישראל בשפה העברית. בינתיים פרצה המלחמה העולמית הראשונה, ונאלץ להשאר ברוסיה עד תום המלחמה.
גם בשנות המלחמה, יחד עם הצפיה היום-יומית לסיום המלחמה והעליה לארץ (חפצי המשפחה נשארו ונשמרו בארץ), היתה פעלתנותו הציבורית מגוונת מאוד, ובפרט בשנים הראשונות למהפכה הרוסית, עד לעלייתו לארץ בשנת 1919. בימי חילופי משטרים באודיסה, עיר מושבו, היה בין פעילי "ההגנה העצמית" היהודית, שמנעה כמה פעמים פרעות ביהודים (גם בשנים 1906-1905), בשנים בהן עבר גל פרעות על יהודי רוסיה, היה בין פעילי "ההגנה העצמית" היהודית באודיסה, ונשלח יחד עם חברים אחרים לעיר ההריגה קישינוב להגיש סיוע ועידוד.
אגב התכוננות לעליה של קבע לארץ הספיק להקים ולהכין שני מפעלים בשביל "ארץ-ישראל": א. ספריה למדעי הלשון והתרבות העברית. ב. גלריה אמנותית של אמני ישראל בגולה ובארץ ישראל.
במשך עשר שנים (למן 1907 ועד 1917) השקיע זמן, כוח והון בשני האוספים הללו. רכש למעלה ממאתיים יצירות אומנותיות מאת אומנים יהודים צעירים (כמה מהם נעשו אחר כך לבעלי מוניטין ברוסיה (תמונותיהם במוזיאון בקיוב) ומחוצה לה (קונסטנטינובסקי קונסטן בצרפת, מנייביץ בארה"ב ועוד). ביוזמתו, נוסד ועד שבין חבריו היו גם ח. נ. ביאליק, י. פיכמן, ש. צמח ועוד. הוועד הזה פירסם כרוז לכל אמני ישראל בתפוצות הגולה, שיצטרפו ל"ליגה הארצישראלית להפרחת האמנות".
בשנת 1919 היה. בין מארגני העליה באניה "רוסלן" (בוועד היו גם ד"ר קלויזנר ועוד), האניה הראשונה, וגם האחרונה שהפליגה מנמל אודיסה לארץ-ישראל (ביפו נקרא שם אחד הרחובות על יד הנמל על שם האניה והוא נתכבד בהסרת הלוט מהשלט) ובה 630 עולים ובהם נפתחה ה"עליה השלישית", לאחר הפסקה ארוכה בשנות המלחמה. היה גם מראשי "ועד העולים" באניה, ועד שדאג לסידורים כספיים וכלכליים של העולים, עד הגיעם לנמל יפו (ארגון הגשת העזרה לחולים על סיפון האניה נעשה על ידי גיסו לעתיד משה פרנקל, ממייסדי מ.ד.א. בארץ, ראה את הערך שלו בכרך שלישי, עמוד 1026).
העלה אתו לארץ את בני משפחתו, הוריו ואחותו אסתר (אשת משה פרנקל הנ"ל), וכן העלה לארץ את ספרייתו הגדולה, אוסף התמונות וארכיון ציוני משנות פעולתו העשירות. (הארכיון עדיין נמצא ברשות המשפחה).
אחת מפעולותיו הראשונות היתה: סידור שתי תערוכות (שהיו תערוכות-האמנות הראשונות בתולדות תל-אביב), אך לסידור גלריה תמידית לא היתה עדיין כשרה השעה בתל-אביב הקטנה.