שונות לכרוזים, ויחד עם אברהם שטרן ערכו אותם עריכה סופית.
עם פרוץ המלחמה החל מו"מ בין הנהלת הועדהלאומי להלכה, והנהגת מפא"י למעשה, ובין הנהגת הצ"ח על הרכבת הנהגת חירום לישוב, לימי המלחמה. במו"מ השתתפו: ברל כצנלסון, יצחק בן-צבי, יוסף שפרינצק, דוד רמז, אליהו גולומב , מצד הנהגת הפועלים. ד"ר שמשון יונצ'מן, עו"ד יצחק בנימיני, ד"ר דוד בוקשפן ואברהם שכטרמן מצד הרביזיוניסטים.
הצעתו להרכיב הנהלת חירום מצומצמת בת 5 אישים, עם פנחס רוטנברג בראשה, הוכשלה ובמקומה הוחלט להקים הנהלה מורחבת של 17 איש בראשותו של הנ"ל. לעומת זאת, הוסכם על שיתוף הרביזיוניסטים במוסדות הועד-הלאומי. הדבר התגשם רק בחלקו. אחרי מו"מ נוסף בין מליאת הנהלת הועדהלאומי, בו השתתפו יצחק בן-צבי, אברהם קצנלסון, אברהם אלמליח, י. ברלין והרב מ. אוסטרובסקי ובין ב"כ ועד המורשים של הצ"ח, בו השתתפו הד"ר ש. יונצ'מן וא. שכטרמן, סוכם על הכרזת גיוס סמלי של הישוב למלחמה נגד "הספר-הלבן" של ממשלת המנדט, שאסר מכירת קרקעות ליהודים, כבל את העלייה היהודית לארץ, ולמעשה, התכוון לסגור את היהודים בגיטו בארץ-ישראל, בראש מטה הגיוס הועמדו אברהם קצנלסון, אברהם אלמליח ואברהם שכטרמן .
קראו למטה בהצלה "מטה שלושת האברהמים". הגיוס קויים בלשכות הרשמה בכל קצות הארץ, ביום שנקבע לכך, ונקרא: "יום פקודה". כל הישוב התפקד, למעשה. לא היו לדבר תוצאות מעשיות. אך היה לו ערך הפגנתי ותעמולתי.
בעת הפילוג בשורות האצ"ל, כשיאיר (שטרן) פרש והקים את הלח"י (לוחמי חירות בישראל), עשה שכטרמן מאמצים רבים לגשר על חילוקי הדעות וניסה לפשר ולהשלים בין הצדדים. ניסה להשכינו בין היריבים של היום - האחים למלחמה ולסכנות מאתמול. בביתו, שברחוב הגדוד העברי 14, בתלאביב, התקיימו הפגישות בין דוד רזיאל - מפקד האצ"ל ובין אברהם שטרן (יאיר). חברי מפקדה היו משתתפים מדי פעם במו"מ. אך המאמצים האלה לא נשאו פרי, והקרע שנוצר לא נתאחה.
מאז, שימש הבית, לעתים מזומנות, כמרכז לקירוב לבבות ותווך לאחווה והבנה. בשנת 1967, בעת שקבוצת תמיר-שוסטק פרשה מתנועת "החרות" והקימה את "המרכז החפשי", שימש הבית, שוב, כמקום מפגש ובו נעשה הנסיון לתיווך והשלמה.
עם פרוץ המלחמה היתה אחת הבעיות העיקריות: "מנין תבוא הפרנסה ?" היתה זו גם אחת הדאגות של פנחס רוטנברג . תחילה חשבו, כי המלחמה תארך ימים מספר, או, לכל היותר, חדשים מספר. עם התמשכות המלחמה, ובמצבה הגיאוגרפי של א"י, הפכו הזמנות לצבא הבריטי ענף הכנסה עיקרי. בין השאר, ובמידה רבה, עבודות קבלניות בבניין. בתנאים המיוחדים, ששררו בישוב, ובאווירה של הפלייה כלפי חברי התנועה הלאומית מצד ראשי ההסתדרות הכללית וראשי המוסדות המוסמכים - הסוכנות, הועד הלאומי, הקרנות וכו', היה הכרח להקים חברה לעבודות קבלניות, שתבטיח עבודה לחברי הסתדרות העובדים הלאומית, ואשר מרווחיה אפשר יהיה לממן חלק, מפעולות הסתדרות זו. בראש הנהלת החברה, שנקראה "מרכז עבודה בע"מ", הועמדו א. שכטרמן, א. רוגובין ופ. רונדשטיין . למרות, שהחברה התחילה כמעט ללא הון, כבשה לה כעבור זמן קצר מעמד מכובד, בעבודתה הטובה והמדוייקת. א. ש. עמד בראש החברה. מ-1941 עד 1943. לאחר שהתחילה פועלת כהלכה העביר את ההנהלה לידי חברי הסתדרות העובדים הלאומית.
בצורה פרדוקסאלית סיפקה פעילות פומבית זו כיסוי לפעילות מחתרתית ואיפשרה גם למצוא מסתור בתוך מחנות הצבא הבריטי . בעת שנערך בביתו אחד החיפושים הגדולים, שידעו עד אז, כאשר ששה שוטרים בריטיים מזוינים ברובים פרצו לתוך הדירה, מבעד לחלונות, ישן הוא שנת ישרים באוהל, שהקים "מרכד העבודה", בסביבות עזה, באחד ממחנות הצבא.
באחד מן המחנות האלה גם למד לדבר בשפת סוואהילי - השפה הנפוצה ביותר בין עממי אפריקה. הוא הצליח ללמוד מאות מלים תוך יום אחד , ויכול היה לשוחח, בצורה סבירה, למחרת היום בו התחיל ללמוד.
ב-8 באפריל 1937, נערכה בחולות ראשון לציון, לא הרחק משפת הים, טיסת נסיון בדאון הראשון שנבנה בא"י. הדאון בשם "יצהר" - על שם חברת "שמן" שהשתתפה במימון הייצור - היה פרי יוזמתו של ערי ז'בוטינסקי . הוא נבנה ע"י אליעזר יצרן (בוגר פלוגות-הגיוס של בית"ר), בהדרכתו ובעזרתו של המנהנדס מנחם פוהרילה . הבנייה החלה בשנת 1935 בנהריים ועברה גלגולים ותחנות רבות (ביחד עם המהנדס פוהרילה). החל ממנחמיה, מגדל, שכונת "מקור חיים" בירושלים וגמור בתל-אביב. חדשים אחדים לאחר טיסת הנסיון נאסר ערי ז'בוטינסקי , ולאחר שחרורו מן הכלא, שוב לא ניתן לו לעסוק בדבר. הדאון נמסר למועדון התעופה "השחף", שנוסד בסוף 1935 ע"י חובבים מישובי הגליל התחתון ועמק הירדן. חברי המועדון השתמשו בדאון תקופה ארוכה, בבסיס ליד עפולה. בעזרתו של ערי ז'בוטינסקי השיגו באותו זמן שני דאונים, שהובאו מחוץ לארץ. הם היו בבעלות "הגמל המעופף", מועדון ארצישראלי לתעופה אזרחית. הוא נוסד בשנת 1933 וריכז מסביבו חובבים יהודים, ערבים ואנגלים.
בסוף 1935 נוסד, על ידי קבוצת חובבים, "הקלוב הארצישראלי לתעופה" לשם פיתוח התעופה הספורטיבית. היו לו מעדונים בתל-אביב, חיפה, ירושלים ובכמה מישובי עמק-יזרעאל והגליל-העליון.