זמן קצר לאחר מכן, הקימו הסוכנות היהודית והסתדרות העובדים הכללית, חברת תעופה בשם "אוירון", ש"החליטה לקדם את התעופה העברית ע"י קניית אוירונים, בניית שדות תעופה ופיתוח קווי אוויר אזרחיים והכשרת טייסים עבריים ומנגנון לשירות קרקע''.
במחצית השניה של שנת 1938 הוצעד הטיס העברי צעד מזורז קדימה ע"י הפעלתו של בית-ספר להכשרת טייסים בא"י, שהוקם בלוד.
האצ"ל תיכנן אז את תוכנית המרד הגדול נגד השלטון הבריטי. התוכנית היתה מבוססת על פלישת כוח עברי מזוין, בנוי במתכונת צבאית מלאה על ענפיה: חי"ר, ימיה, שריון, אויריה, שרותים וכו'. בהקשר זה הטילה מפקדת האצ"ל על א. ש. כמהנדס שהיה חבר המטה לתפקידים מיוחדים, להקים את חיל-האויר שלה. צעד ראשון בדרך זו, היה יסוד בית-ספר להכשרת טייסים. בינתיים, צריך היה להקים "קשר אוירי" עם האניות שהביאו עולים בעליה ב' בה היה האצ"ל פעיל מאד. גם בשביל זה, חשוב היה להקים את ביה"ס ללא דחוי. עלה בידיו לענין ואף להלהיב את משה חיים כץ מארצות-הברית, שעלה לארץ והקים את שכונת "פרדס כץ" (ראה הערך שלו בכרך שני עמוד 983). בנו, אפרים (פרדי) היה טייס ובעל אוירון פרטי. באותה עת הוא היה בחו"ל והשתלם בהדרכה לטייס.
כץ שוכנע בצורך להקים בית-ספר לתעופה בו יהיה בנו מדריך. כך נוסד בית-הספר לתעופה, בו למדו טייסי האצ"ל. על מנת להסוות את הרכב ביה"ס, ולשמש לו אליבי, למדו בו גם כמה תלמידים סתם, ביניהם נשים, יוני אהד וגם ערבי.
הקורסים עצמם מומנו ע"י מפקדת הארגון. על פי המוסכם בין א. ש. ובין כץ היה צריך לשלם עבור כל טייס -.50 ל"י לקורס, לפי -.2 ל"י לשעה. בסה"כ 25 שעות טייס. המפקדה התחייבה לשלם סכום זה, שאז היה סכום ניכר מאד.
כמדריך ראשי שימש אדי ליבוביץ מארצות-הברית. הוא הביא אתו לארץ מטוס אמונים "טיילורקראפט", בן 45 כוחות סוס, צבוע בצבע בהיר. הוא עצמו היה מדריך לתעופה וטייס קרבי, שהשתתף במלחמת ספרד.
לפני פתיחת הקורס הוזמנו שני מטוסים "טיילורקראפט" נוספים. הפעם, עם מנועים 50 כ"ס. מחזור הלימודים נפתח בלוד, בסוף דצמבר 1938.
ביום 21.4.39, במעמד הרבנים הראשיים, נציגמוסדות, משלחות תנועות הנוער בארץ ובחסותו של הנציב העליון מק-מיכל , שנתכבד בחלוקת רשיונות הטיס, לטייסים הראשונים, נסתיים המחזור הראשון של הקרוס מטעם "הארגון הצבאי הלאומי בא"י". הגומרים היו: יצחק ברש, בנימין כהנא, אליעזר יצרן , יצחק בלנק, פסח שטינברג ואברהם יוספי. זאב ז'בוטינסקי שלח ממקום מושבו בלונדון, מברק ברכה ל"כובשי הרקיע", תוך הבעת האמונה, כי ביבשה, בים ובאויר ישלוט נוער ישראל".
במסדר שנערך בתנאי מחתרת, בקלמניה שליד כפר-סבא, לאחר הסיום הרשמי בלוד, אמר מפקד האצ"ל דוד רזיאל (ראה כרך שני, עמודים 976-979): "אתם עוד תפציצו את דמשק ואת בגדד".
ביולי 1939 קיבלו רשיונות טיסה עשרה תלמידים (מחברי "ההגנה") בבית ספר לתעופה מטעם חברת "אוירון" באפיקים.
באוגוסט 1939 סיימו לימודיהם וקיבלו רשיונותטייס 7 אנשי אצ"ל נוספים מן המחזור השני בביה"ס בלוד: פנחס הררי (שפיץ), יריב מברוך, ישראל נצחן, אליהו עמיקם (קשאק), אברהם שבדרון, חיים שבתאי ועמם מפקד ביה"ס לתעופה, אברהם שכטרמן. כל עוד נמשכו בארץ הקורסים, לא עוררה החבורה חשד. אולי, בזכותו של כץ הזקן (על קשריו הטובים עם האנגלים), שבחסותו פעלו. לפחות פעמיים הציל את הבחורים ממאסר. האנגלים בטחו בכץ ולא חשדו שהוא מקיים קשרים עם הארגון. אולם אחרי החגיגה הגדולה התחילה המשטרה החשאיים הבריטית (.D.I.C ) לשים עליהם עין.
עם פרוץ מלחמת-העולם השניה נמצאו בארץ למעלה מעשרים טייסים מוסמכים ולרשותם עשרה מטוסים מסוגים שונים. המטוסים נרכשו רובם באירופה, וביניהם אוירון הלימודים הראשון, שבשנת 1937 רכש יהודה ארזי-טננבוים (ראה כרך ה' עמוד 2260) בפולין, בשביל "ההגנה". גם "ההגנה" וגם ה"אצל" לא חסכו מאמצים כספיים וארגוניים לרכישת מטוסים.
הלל קוק (פטר ברגסון, ראה את הערך שלו בכרך 9, עמוד 3285), רכש בצ'כוסלובקיה 2 מטוסים עבור ה"אצ"ל". אלה לא הספיקו להגיע לארץ ונפלו בידי הנאצים עם כניסתם לפראג.
א. ש. זכה לחיפוש בביתו ע"י וילקינס , ראש המחלקה היהודית של הבולשת (יחד עם מורטון רצח את אברהם שטרן-יאיר , הי"ד. לח"י נקמה ורצחה את וילקינס ), יחד עם שני קצינים אחרים.
א. ש. הספיק להחביא דו"ח מודיעין של האצ"ל, שהגיע אליו בתוקף תפקידו. הם התחילו בחיפוש מדוקדק מחדר לחדר. הוא ידע, שאם ימצאו את הניירות ישמש הדבר הוכחה לקשר של קורס הטייס עם ה"אצ"ל". למזלו לא מצאו כל דבר אסור והסתלקו, לאחר חיפוש קפדני בכל הדירות שבבית, במשך למעלה משלוש שעות.
הקורסים לתעופה בארץ ופרחי-הטייס, היו שלב ראשון בתוכנית להקמת חיל-האוויר, הדרוש להגשמת המרד. צריך היה לרכוש אוירונים, צריך היה לגייס אמצעים ולהפוך את חיל-האויר של ה"אצ"ל" לעובדה.
קבוצת תיירים יהודים מפולין, שבאה לסיור בארץ בחג הפסח, נקלעה לחגיגת הסיום בלוד וניתפשה לאוירת ההתלהבות, שהדבר עורר אז בארץ ישראל. הם הבטיחו לרכוש מטוס במתנה עבור בוגרי ביה"ס לתעופה בלוד, ואמנם הגשימו הבטחתם ללא דחוי. נקנה אוירון מתוצרת פולנית דגם ,RWD-15-שהיה מוכן למסירה באוגוסט 1939.