הדבר נתן עילה לצעד נוסף להקמת חיל-אויר. להצעתו התגבשה תוכנית של מסע ביקורים בקהילות ישראל באירופה, באוירון שקיבלו במתנה. מטרות המסע: א. הקמת "אגודת שוחרי התעופה בא"י", בכל קהילה ואח"כ אירגונם באירגון-גג בינלאומי אחד.
ב. הקמת אירגון טייסים יהודים. לפי הידיעות שהיו בידי האצ"ל, עלה מספרם על אלפיים. הכוונה היתה להתחיל בהקמת ארגונים ארציים, שיתאגדו אח"כ בארגון גג של טייסים יהודים. לפי אותם מקורות, היו בין הטייסים מחלוצי התעופה בעולם. בין שאר המקומות, למשל, בארץ אכולת שנאת-ישראל, כרומניה. חשיבותו של אירגון כזה, מנקודת השקפה צבאית ומדינית בעיתות של ערב מלחמה, היתה עצומה. הרקע של שנאת יהודים זואולוגית, לה הטיפו הגרמנים, נתן לזה משנה חשיבות. ג. להקים בארץ בית-ספר מרכזי לתעופה, בו יוכשרו טייסים בני הארץ ויבואו להשתלם טייסים יהודים מחו"ל.
ד. להקים את "קרן התעופה העברית", למימון הפעולות דלעיל.
ואכן, ב-20.8.1939, יצאו אברהם שכטרמן, בנימין כהנא ויצחק ברש (בעל רשיון-טייס מס' 1) לפולין, כדי לקבל לידיהם את המטוס, שנקנה בשביל ה"אצ"ל" ע"י התיירים הנ"ל, ולהתחיל בהגשמת התוכנית בת ארבעת הסעיפים דלעיל. בנמל תל-אביב, ממנו הפליגו, נעצר והבריטים החרימו את החפצים שהיו עמו. בתוכם צילומים של קורס הטיס וסרט קולנוע על הקורס. הוא לא איבד את עשתונותיו. וביקש רשות לצלצל מן הנמל לכץ , שהופיע מיד בנמל והקים שערוריה. הממונה על המשטרה בנמל, שהיה קצין בדרגה נמוכה, נבהל, שיחרר את כל החומר, שרצה להחרים, והניח לא. ש. ולחבריו להפליג באניה.
אחרי שמונה ימים על הים הגיעו לקונסטנצה ומשם ברכבת לבוקרשט. בעת ההפלגה בים נודע להם מבוליטין החדשות, שפורסם יום יום על סיפון האניה, כי נחתם החוזה, הידוע לשימצה, בין מולוטוב וריבנ טרופ. השמים התקדרו בעננים כבדים. בהגיעם לבוקרשט התקשרו טלפונית לוורשה. היה מאוחר מדי. הגיוס הכללי בפולניה החל. למרות, שהכל היה מוכן, כולל קבלות פנים מפוארות, הוחלט להמתין להתפתחות נוספת של המצב. ב-1.9.39 פרצה מלחמת העולם השניה. לאחר כמה ימים של צפיה, נותרה לטייסים ברירה אחת בלבד - לחזור הביתה. וכך עשו.
מסע הנצחה המתוכנן ירד לטמיון ביחד עם חלומות רבים יפים, אחרים. יוזמה נפלאה איחרה את המועד בשנים אחדות. מיד עם פרוץ המלחמה, חזר המדריך הראשי, אדי ליבוביץ לארה"ב. חברת "אוירון" ניצלה את בהלת המלחמה ורכשה מכץ את ביה"ס בלוד, על האוירונים שבו וכל הציוד. כל זה קרה, כששלושת הטייסים שהו בחו"ל. בחזרם הביתה מצאו ערבה שבו רה: לא אוירונים, לא בי"ס. גז החלום הנאה.
אך הוא לא יאמר נואש. צריך להמשיך גם אם השתנו התנאים מן היסוד. יש להשיג אוירונים ויהי מה, ויש לגייס כסף להמשך הפעולה. הקשר עם ארצות אירופה ויהדותה נפסק. לארה"ב אין להגיע. נשארת יהדות מצרים העשירה, בלבד.
בדצמבר 1939 יצא למצרים. נלווה אליו, בהתנדבות, ד"ר ישעיהו אליהו , מראשוני רמת-גן ויקיריה בן למשפחת "האחים אליהו" המפורטת, שהעמידה עסקנים ציבוריים מסירים לתנועת השחרור הלאומית. ד"ר אליהו טיפל במסירות רבה בגיוס הכסף הדרוש והיה לו לעזר רב. בתרומתו הכספית של נדיב יהודי מקומי וכמה ידידים, אסף את הסכום שנידרש לרכישת מטוס סגור חד-מנועי ודו-מושבי, מתוצרת צ'כית"זלין-בטא"ה". חסרו עוד -.75 ל"י להעברתו לארץ. הקופה היתה ריקה. בצר לו, פנה למכרו אליהו גולומב, שהיה אז ראש "ההגנה", וביקש ממנו הלוואה של -.75 ל"י. גולומב הזמין אותו לישיבת הנהלת הסוכנות היהודית בירושלים, בה השתתף גם אליעזר קפלן , גזבר הסוכנות. בישיבה הוסבר לו, שגם הקופה של הסוכנות ריקה. גולומב הודה בפניו אח"כ, כי הנהלת הסוכנות חוששת שה"אצ"ל" יביא את המטוס ויפתח "בית-ספר רציני לתעופה". ה"אצ"ל" ערך מגבית פנימית. הכסף גוייס והטייס בנימין כהנא הטיס את המטוס הקטן והנאה ממצרים לארץ והנחית אותו בלוד.
החניית האוירון במוסך בלוד עלתה אז -.8 ל"י לחודש. סכום נכבד מאד באותם הימים, שלא היה בנמצא. לכן, פורק המטוס ואוחסן במרתף אחד הבנינים בתל-אביב, על מגרשו של הרמן סגל (בשדרותחן). שם נשאר קרוב לשנה.
בקיץ 1943 הציגו את המטוס בתערוכה, שנערכה ב"מצודת זאב" בתל-אביב, לשם תעמולה לקידום התעופה בארץ-ישראל ולשם איסוף כספים עבור "אגף התעופה". לתערוכה היתה הצלחה רבה. באו לחזות בה המונים. אך, לבעיית אחסנת המטוס והפעלתו, לא נמצא פתרון.
כשהציעו לו לקבל את ניהול מפעל "האשלג" בסדום, היתנה עמם: "יחד עם המטוס הפרטי שלי". לאחר היסוסים, הסכימה חברת האשלג לתנאי. נבנה מוסך נאה, הוכשר שדה-תעופה קטן, והמטוס של האצ"ל הדרים לים-המלח. באמצעותו של שדה תעופה זה קויים, בימים הראשונים של מלחמת-העצמאות של ישראל, הקשר בין דרום ים המלח ומרכז הישוב העברי. אחרי שחברו לקורס הטייס, בנימין כהנא, הגיע לסדום, נהגו לטוס בו להנאתם ואף הפעילוהו לשם פיקוח על שטפונות, שהיו פוקדים בימי החורף את המפעל. בתחילת מלחמה השיחרור קישר שדהתעופה זה את דרום ים-המלח עם מרכז הארץ. מפעל האשלג שמצפון לים-המלח פונה. כל עובדיו עזבוהו ועלו לירושלים. לעומתו, למרות בידודו וריחוקו, אין נוטשים את "מפעל-הדרום" בסדום, המחזיק מעמד,