מזרח ומרכז אירופה דרך נמלי איטליה ובמיוחד דרך נמל טריאסטה ונתכבד בתואר "קבלרה" מאת המלך האיטלקי. כן טיפל רבות בהברחת נשק בכמויות ניכרות לצרכי ההגנה בישראל, נשא לאשה את עדה בת רפאל בטורה. משנת 1941 ועד שנת 1946 (כל תקופת מלחמת העולם השניה) היה נציג הסוכנות היהודית לא"י בקושטא (תורכיה) וניהל ענייני העליה מהארצות שהיו בכיבוש הנאצי באניות המעפילים שהגיעו לחופי תורכיה, סטרומה ויטורולק, זבק וכו'.
טיפל בעולים שהגיעו לקושטא במסגרת חילופי שבויי-מלחמה אזרחים בעזרת הצלב האדום הביןלאומי (שבויי מלחמה גרמנים תמורת שבויי מלחמה יהודים ארצישראליים וממחנות הסגר.
עסק גם בענייני העליה של יהודי תורכיה שמספרם הלך וגדל ובמיוחד מבני הנוער.
עם קום המדינה המשיך לטפל בעניינים הקשורים בעליה והכניסה לישראל וכיהן כסגן המנהל הכללי במשרד הפנים לענייני העליה ומירשם התושבים.
השתתף בקונגרסים ציוניים, בוועדות שדנו בכל העניינים הקשורים בענייני עליה.
ייצג את המדינה בוועדות ובקונגרסים בין-לאומיים שאורגנו ע"י האו"ם.
בשנת 1967 פרש ממשרד הפנים וכעת מכהן כיו"ר הוועדה הבין-משרדית לאישור נסיעות עובדי המדינה לחו"ל ויו"ר ועדת הבוחנים בנציבות שרות המדינה.
שמואל (סם) סגל
נולד בקוברין (פולין הליטאית) ג' אלול תרע"ו (1.8.1916).
לאביו הרב שלמה סגל (ממשפחת רבנים) ולאמו איידל בת פישל שטילרמן. בשנים 1921-1935 למד ב"חדר", בישיבה, בגימנסיה בקוברין ואחר כך בגימנסיה "תרבות" בבריסק. קיבל שתי עתודות בגרות: עברית וכלל ממשלתית.
היה פעיל בתנועות הנוער הציוני.
בשנים 1937-1939 למד זמן קצר באוניברסיטה בווארשה ובגלל המאורעות האנטישמיים עבר ללמוד משפטים בסורבון בפריס.
בשנת 1939 בקונגרס העולמי של הסטודנטים היהודים בג'נבה נבחר כמזכיר כללי של הארגון העולמי של הסטודנטים. ציר לקונגרס הציוני בג'נבה.
בשנת 1939 נשא לאשה את הנרייט בת שלמה ורוזה פישמן. בשנים 1939-1940, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, היה נאלץ להפסיק את הלימודים והתנדב לצבא הצרפתי בגדוד קשר.
בשנים 1940-1941, עם כיבושה של צרפת ע"י הגרמנים חזר לפריס ועמד בראש פעולות הנוער הציוני במחתרת וכמו-כן בראש פעולות המחתרת של הסטודנטים.
בשנים 1941-1942 ניתן צו ה"גסטאפו" לאסור אותו. במקרה לא נמצא בבית. הצליח לעבור את הגבול לחלק "וישי" של צרפת. מקים ע"י לימוזש הכשרה של הנוער הציוני המשמשת כנקודת מחתרת חשובה במלחמה נגד הכיבוש הנאצי. נתמנה כמפקד המחתרת של הנוער היהודי באיזור לימוזש.
בשנים 1942-1943 היה מפקד מחתרת הנוער היהודי באיזור ההרים של צרפת בגבול צרפת ע"י שוייצריה ואיטליה. מפקד ארצי של המחלקה המיוחדת ל"ניירות" ו"תעודות" שאיפשרו הצלת 75,000 יהודים, העברת מאות ילדים יהודים לשוויץ ומאות צעירים דרך ספרד והקונטיננט האפריקאי לעליה לארץ ישראל. כל הפעולות נעשו תחת מרות מפקדת "ההגנה" של ארץ ישראל ונציגיה בלונדון ובשוויץ.
בשנים 1943-1944 היה מפקד המחתרת באיזור טולוז וחבר המפקדה הארצית של המחתרת היהודית. השתתף בפעולות המחתרת בשחרור צרפת.
בשנים 1944-1945 זרח לפריס ואירגן מחדש את התנועה הציונית בצרפת. הוציא עתון בשם: "Renaissance"ונבחר כמזכיר כללי של הפדראציה הציונית בצרפת.
בשנת 1945 היה ציר לוועידה הציונית העולמית בלונדון. בפגישתן הראשונה עם ד"ר וייצמן מסר לו בשם כל המחתרת היהודית, דו"ח מלא על פעולותיה. בזמן הכיבוש הנאצי. היה מייסדו ועורכו של העתון "ציוניסטישע שטימע" בפריס.
בשנים 1945-1946 ביקר במחנות ניצולי השואה בגרמניה, אוסטריה ואיטליה. היה פעיל ב"עליה ב'".
בשנים 1946-1947 היה ציר לקונגרס הציוני, נבחר כחבר הוועד הפועל הציוני. ממקימי ומזכירה הכללי של הקונפדראציה העולמית של הציונים הכלליים בראשות ד"ר חיים וייצמן , ד"ר נחום גולדמן, ד"ר סטיפן וייז , ד"ר אבא הלל סילבר, ד"ר ישראל גולד שטיין , ד"ר ברנשטיין ומשה קול. בשנים 1946-1949 ביקר בתפקידים שונים ושליחויות מטעם המוסדות הלאומיים בארצות הברית, בקנדה, בארצות דרום אמריקה, אירופה ואפריקה.
באפריל 1948 השתתף במושב הוועד הפועל הציו