החותמים על כל כרטיסי-הבוחרים לעיריה (בשם ועד איחוד השכונות).
בשנים 1921-24, מזכיר חברת "שכונת נורדיה" (בתים) בתל-אביב והסתדרות השכנים.
בר"ח אייר תרפ"ד (5.5.1924) נשא לאשה את חנה בת בצלאל יעקב טורוק. בשנים 1924-25 מזכיר ומוכתר חברת שכונת "נוה שאנן" בחיפה. סידור צינור הספקת מים לשכונה, גמר הכביש מהעיר לנוה שאנן וסידור תחבורה של אוטובוס של השכונה ביזמת היו"ר ש. בן-בסט .
ב-1926-31 מזכיר ומוכתר חברת שכ בת-גלים בחיפה.
ב-1932-34 מנהל "בית חרושת למצות דוד זליבנסקי ובניו" בתל-אביב.
ב-1934-40 עד היום שאיטליה הצטרפה למלחמת העולם השניה (10.6.1940) היה בהנהלת החברות האיטלקיות לאניות "לויד טריאסטינו", "איטליאן ליין" ו"לאדריאטיק" ומלא תפקידים: מזכיר ומנהל הפנקסים הראשי של החברות. הנהיג, בהסכמת המנהל א. הוכדורף , את הקורספונדנציה בעברית עם הלקוחות בארץ.
המשרד נסגר ב-10.6.1940 ע"י השלטון הבריטי עם היכנס איטליה למלחמה נגד בריטניה וכו'.
הנתינים האיטלקים, ומובן גם פקידי המשרדים האיטלקים הנ"ל נאסרו והוא ביניהם, ונשלחו למעצר ב"מזרע" (צפונית לעכו), ושוחררו כעבור שבוע ימים יחד עם ה"ה אנצו סירני, ד. סרבדיאן סיניגליה וכו'. רק עם קום המדינה נפתחו המשרדים מחדש וחזר לעבודתו, ובהגיע לגיל 60 יצא לגמלאות.
בשנים 1942-43 היה מרכז מפעלי התעופה בא"י ואירגן חוגי תעופה לתלמידי בתי-ספר ושעורים למורי המלאכה בבתי הספר בבניית מודלים של טייסנים לשם תקנתם לתלמידי החוגים.
ב-1943 ב"חברת פיתוח ובנין בא"י" יחד עם המהנדס מרדכי קריתי (ראה כרך שישי, עמוד 2676) שמכרה חלק מעזבון יצחק ליב גולדברג (ראה כרך ראשון, עמוד 483) - גבעת הר נפוליון לעירית תלאביב לשם יצירת גן עירוני וחלק לחברת "עלית" לשם הקמת שיכון לפועלים.
צאצאיו: גלעדה אשת המנהדס ראובן לוי (ילדיהם :אהוד, נאוה, מיכל); אחיעזר גולדין-זהבי (אשות אביבה בת מנשה יולביץ (ילדיהם: עמיהוד, אמי רה) .
יהודה משאט
נולד במישראפא, מחוז בני-עואץ (תימן), באדר תר"ן (1890).
לאביו יוסף בן יצחק משאט ( אב בית דין במחוז) ולאמו מרים בת יחיה דקל. קיבל חינוך מסורתי.
עסק בסחר הטבק בעירו.
בחודש אלול תרס"ט (1907) עלה לארץ יחד עם אחיו: אברהם ו-4 אחיותיו: סלמה, סעידה, גזאל ורחל .
עבד בסבלות בבניינים ביפו ואח"כ עבר לירושלים. שם עבד כפועל בבניינים, בחפירות בורות למי גשמים וכו'. חזר ליפו כעבור זמן קצר ועבד כפועל בכל מיני עבודות.
אחרי שנפגש עם בן-דודו שעלה לארץ לפניו, יעץ לו ללמוד מקצוע, ונתקבל כפועל לומד בבית החרושת למרצפות וכו' של אהרן שלוש ובניו (אבי משפחת שלוש בארץ, (ראה את הערך שלו בכרך ראשון, בעמוד 498). עבור חודש אחד לא קיבל תשלום, היות ונחשב למתלמד, ואח"כ קיבל 3 מיל ליום, בעבודה של 12 שעות יום עבודה ולפעמים עבד יותר (בימים ההם לא היתה "הסתדרות" קיימת וכן חוק הגנת הפועל).
שם עבד כפועל כשש שנים ולמד את המקצוע. בלירה זהב שהביא עמו מתימן הקים חלק מצריפו (דירתו).
כעבור 3 חודשים נתמנה ע"י מר שלוש למפקח על הפועלים - ביניהם ערבים וכושים. הפועלים קינאו בו שעלה בדרגה, וכמה פעמים נדקר על ידם.
בימי עבודתו חסך עשרים לירות צרפתיות מזהב טהור (בימים ההם היה זה סכום ענקי).
קנה מגרש ברחוב שבזי, בנה חדר שעלה אז כ-10 לירות.
שוב עלה בתפקידו. נתמנה למזכיר בית החרושת שלוש.
נשא לאשה את סעידה בת רבי שלום הכהן , ולאחר פטירתה נשא בזיווג שני את אסתר בת שלום שרעבי ולאחר פטירתה נשא בזיווג שלישי את אסתר בן רצון (פעילה בהסתדרות נשים מזרחי. נתנה חינוך דתי-לאומי לילדיה).
עבר לעבוד בבית חרושת למרצפות של דוד ארבר ביפו (ראה את הערך שלו בכרך ראשון, בעמוד 448), שעבר אחר כך לתל-אביב.
כשנתיים עבד בבית חרושת זה והתקדם במקצו