משכנתאות ושל חברות המסייעות לו.
בשמונה שנות עבודתו בבנק למד הרבה.
בשנים 1944-1946 היה בחי"ש ובפלמ"ח בגדוד השישי בין השנים 1948 ו-1949.
סגן-נשיא לשכת-המסחר ירושלים (1965-68).
חבר המועדון הכלכלי.
מייסד מועדון הבנקים בירושלים.
יושב ראש המרכז הישראלי לניהול.
פירסם מאמרים כלכליים ופיננסיים בעתונים יומיים ושבועונים שונים.
איש עבודה יעיל ונמרץ, ידידותי, אך יחד עם זאת "מנהל" שאיננו כבול לתחום הפיננסי הצר, אלא שוחר ספר ותרבות.
ביוני 1969 נתקבל כמנהל כללי בבנק הלוואה וחסכון לישראל בע"מ שנוסד בשנים הראשונות אחרי יסוד תל-אביב (הבנק שהיה השני אחרי אפ"ק הבנק הלאומי לישראל בע"מ בת"א). הוא העביר את עסקי בנק זרובבל בע"מ להלוואה וחסכון ואיפשר ע"י כך לאגודה לאשראי להיהפך לבנק לכל דבר העוסק במטבע חוץ, בניירות ערך, באשראים דוקומנטריים ועוד. בהנהלתו מכר הבנק את חברות הביטוח "החומה" ו"הדר" שהיו בנות להלוואה וחסכון - זרובבל. מכרה נכסים וחברות מקרקעין ועומדת להקצות מניות לחברות העובדים ולאפשר בכך את רכישת בנק לחרושת ולמסחר בע"מ, וכל זאת מתוך הכרה שהצלחתו של בנק כמפעל מובטחת לו, אם איננו מתפשט לענפים אחרים, אלא מתרכז בעיסקות התואמות את יעודו כמוסד פיננסי.
וכך הגיע להלוואה וחסכון, הבנק המסועף החוגג עתה את יובלו החמישים, והוא כיום מנהל של 3 הבנקים הלוואה וחסכון לישראל בע"מ, בנק זרובבל בע"מ, ובנק לחרושת ולמסחר בע"מ המאוחדים בבנק הלוואה וחסכון.
עם השלמת האיחוד יעסיקו כ-600 עובדים ב-48 סניפים ושמאזנם המאוחד היה בערך בסוף 1969 בגבולות 300 מיליון ל"י.
בנו: ערן גפני.
הרב דוד בן-שמעון
(המכונה: הרב "צוף דבש' ') נולד בראבאט (מרוקו) בשנת תקפ"ד (1824). לאביו שמעון. קיבל חינוך מסורתי בישיבות במרוקו.
בשנת תר"י (1850) עלה בראש קבוצת רבנים מארצות המערב (מרוקו) והתיישב בירושלים.
הקדיש הרבה מזמנו לארגון עדת המערבים ונחשב לראשה ומייסדה.
היה הראב"ד של העדה המערבית בירושלים. בהשתדלותו נבנו בתי כנסיות ובתי תלמוד תורה לבני עדתו.
נשא לאשה את רחל. כשהשופט יהודה טורא מאנגליה (ראה את הערך שלו בכרך י"ח, בעמוד 5330) תרם שישים אלף לירות שטרלינג להקמת השכונה הראשונה מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים, והכסף נמסר בידי סיר משה מונטיפיורי במטרה להקים דירות שבהן ישבו יהודים ספרדים ואשכנזים. לשכונה קראו "משכנות שאננים". הרב דוד התקשר עם מונטיפיורי ודאג לקבל כמה דירות לבני עדתו.
יסד את השכונה השניה "מחנה ישראל" עבור עניי עדתו (השכונה השלישית נוסדה ע"י עסקני ירושלים בשם "נחלת שבעה").
החזיק ישיבה מיוחדת בביתו, שבה למדו בקביעות תלמידי חכמים. לכבודו נקרא בית הכנסת הגדול של המערבים בעיר העתיקה בשם "צוף דבש". וכן בנה מקוה ליד ביתו.
בבית דינו השתתפו הרבנים י. נחמן בטיטו; חיים יצחק פיזאנטי ועוד.
חיבוריו: "שער החצר" (דרשות בשבח - א''י, ירושלים, תרכ"ב) ; "שער המטרה" (על הדינים התלויים בארץ, חלק ממנו ראה אור בחיי המחבר); "שער הקדים" (הקדמות בשבח א"י. נדפס בחלקו); "שער המפקד" (מנהגי א"י, כתב יד).
בני עדתו כינוהו "אבי יתומים ודיין אלמנות". הצטיין בחבתו העזה לעמו וארצו. נפטר בירושלים, י"ח כסלו תר"מ (1880).
צאצאיו: הרב רפאל אהרן (רב ראשי במצרים. ראה את הערך שלו בכרך זה); דליסיה אשת הרב יוסף קראוז (מזכיר כללי של כולל הונגריה בירושלים. ראה את הערך שלה בכרך זה): יקותיאל בן-שמעון (היה מחשובי הרבנים בירושלים); רבקה אשת מס עוד (אשר) די-אבילה (4 מבניה היו עסקני ציבור. הערכים של בתה עטיה, בנה יצחק די-אבילה נדפסו באנציקלופדיה); הרב מסעוד חי בן-שמעון, היה ראב"ד במצרים. ראה את הערך שלו בכרך זה).
בעמוד 5735, בכרך זה, ראה תמונת בתו - רבקה די-אבילה.
ז'אן דניאל
נולד בקונסטנציה (רומניה), ג' בטבת תרס"ה (11.12.1904).
לאביו נסים ולאמו ז'ולייטה בת יצחק סני. את חינוכו העל-יסודי קיבל את חינוכו הגבוה קיבל באוניברסיטה "האלה" בגרמניה.
עתונאי.
היה עורך עתונים וכתבי-עת בבולגריה.
השתתף במאמץ מהלחמתי ע"י שידורי תעמולה לארצות שנכבשו ע"י הנאצים.
היה עורך המדור השבועי "במדיניות העולם" ב"קול ישראל".
ממייסדי תנועת "פועלי ציון" בבולגריה, ומזכירה הכללי.