יסדה בירושלים חברת "עזרת נשים" ועמדה בראשה.
היתה ידועה כעסקנית ציבורית, תומכת בעניים, בייחוד בעניים שישבו בכניסה לכותל המערבי, רובם חרשים, עוורים, פסחים ובעלי מומים. בכל חג סוכות היתה מחלקת לעניים, אלמנות ויתומים - בגדים חדשים. בערבי חג הפסח היתה מחלקת סכומי כסף לעריכת הסדר והחג.
היתה מקובלת על כל העדות כאשכנזים, מערבים וספרדים. השפעתה היתה גדולה עליהן. רבים מבעלי היכולת הכספית שלחו לה סכומים שונים, כדי לעזור לה במעשיה הטובים. פעמים אחדות נסעה למצרים והתרימה את עשיריה למען תמיכה בעניי ירושלים. עסקה גם במצוות הכנסת כלה. כשנפטרה הכריז הרב רוזנפלד על ביטול מלאכה בשעת הלווייתה. המונים הלכו אחרי ארונה ועניי ירושלים התאבלו עליה, על "אם העניים".
נפטרה בירושלים, א' אדר תרפ"ד (6.2.1924) והובאה לקבורה בהר הזיתים.
צאצאיה: לא היו לה ילדים. כשנישאה לרב יוסף קראוז הנ"ל, שהיה אלמן, מטופל בחמישה ילדים פעוטים, קיבלה עליה להיות להם אם; גידלה וחינכה אותם, כאילו היו ילדיה. כמו כן אימצה לה נכד של בעלה, שאמו מתה עליו בהיותו בן שישה ימים. גידלה, חינכה וחיתנה אותו, את יצחק קראוז שהיה ידוע כגואל קרקעות מידי הערבים. כמו כן הדריכה וחינכה את בת אחותה - רחל עטיה (ראה את הערך שלה בכרך י"ג, בעמוד 4231) במעשי חסד וצדקה, הידועה כיום בעסקנותה הציבורית בתל-אביב.
מהנדס אגרונום יואל זון
נולד בקובנה (ליטא), בכ"ז תשרי תרס"ט (22.10.1908).
לאביו משה זאב בן יעקב ולאמו מרים בת ישראל הולצמן - שניהם ילידי קובנה.
האב רכש השכלה תורנית רחבה בישיבת סלובודקה המפורסמת והיה בעל סמיכות לרבנות.
נוסף על הנ"ל רכש השכלה כללית רב צדדית בכוחות עצמו (אוטודידקט). עד מלחמת העולם הראשונה נמנה על ראשוני המורים בקובנה, שהורה עברית בעברית.
אחרי המלחמה פנה למסחר והיה שותף בחברת "קאראבן" המפורסמת שעסקה באריזת תה.
יואל הוא בוגר "הגמנסיון העברי" בקובנה מיסודו של הפרופ' משה שוואבה (ראה את הערך שלו בכרך רביעי, בעמוד 1863), וכן בוגר הפקולטה החקלאית של האוניברסיטה בנאנסי (צרפת), בתואר מהנדס אגרונום.
בנעוריו בליטה היה חניך תנועת "השומר הצעיר". הקדים את עלייתו לארץ בשנת 1933 במטרה להכשיר את הקרקע לעליית הוריו.
נשא לאשה את חביבה בת משולם ושלומית שפירא ילידת ליטא (ווילייקה ליד וילנא) ומייד עלו לארץ.
בשנת 1936 עלה אביו יחד עם אמו והצטרפו לבנם יואל ברחובות.
תחילה ניסה להקים ברחובות משק חקלאי (פרדס), אך לרוע המזל הפרדס החל לשאת את פירותיו הראשונים עת פקד את ענף הפרדסנות המשבר הקשה, עם פרוץ מלחמת חבש ומאוחר יותר עקב מלחמת העולם השניה.
הפרדס הוזנח ויואל נאלץ לפנות למקצוע חדש לפרנסת ביתו, הוא פנה לניהול חשבונות, לענייני כספים ולבנקאות.
לא כדליטנט ניגש לעניין אלא תחילה הכשיר את עצמו ע"י לימוד קפדני את המקצועות הדרושים ורק כשהיה כבר מזויין בידיעות מספיקות פנה לשוק העבודה.
התוצאות לא איחרו לבוא, היה שנים אחדות מנהל "קופת מלווה עממית" ברחובות וכן מנהל "קופת מלווה של תימני רחובות" בעת ובעונה אחת משנת 1940 עד 1950, עשר שנים רצופות, היה סופרם של העתונים "הארץ" ו"מעריב" לדרום.
מיום עלייתו לארץ חבר ההגנה.
במלחמת השחרור נתמנה עם גיוסו לצה"ל - וכמנהל אגף משפחת החיל סניף רחובות ועם קום המדינה עבר לשרות התחנה לחקר החקלאות (כיום מכון וולקני) בתור מנהל הכספים והמשק של התחנה.
בשנת 1954 עבר ל"מרכז" - ברית פיקוח של הקואופרציה האשראית ובנק זרובבל בתפקיד סגן מנהל כללי ועם מיזוג בנק זרובבל עם הלוואה וחסכון יפותל-אביב וייסוד "בנק הלוואה וחסכון לישראל בע"מ" - נתמנה כמנהל הסניף ברחובות.
חבר מערכת העתון "הקואופרציה האשראית" וחבר ועדת הביקורת של "מרכז ברית פיקוח.
בעתות הפנאי הוא עוסק בעבודה ציבורית.
בשנת 1968 הוא, בעריכת המורים הוותיקים ישראל יבלוקובסקי וחברו לגימנסיה המורה אליהו בילס , הוציאו ספר עתודתי רב מידות "היכל ששקע" - יד