חבר בהנהלת חברת סעד וצדקה בשם "אחיעזר". חבר בהנהלה וממייסדי הבנק הראשון בעיר בשם "בלמנה".
חבר בוועד של "פועלי ציון" והגיש להם כפרנס העיר, עזרה רבה. בין חבריו בפועלי ציון היו: החבר זלמן רובשוב (כיום שזר, נשיאה השלישי של מדינת ישראל), נחום ניר (שהיה אח"כ יושב ראש הכנסת) ואחרים.
חבר בוועדה של מרכז "החלוץ" שהכשיר צעירים לעליה לארץ.
היה יו"ר של "קופת גמילות חסד" בעירו.
יו"ר בהנהלה שדאגה להעביר את הפליטים היהודים מגרמניה הנאצית לארצות אחרות שעברו דרך עירו פוזנן. בימים ההם הגיעו יום-יום מאות פליטים מגרמניה ויחד עם חבריו טיפלו בהם במסירות.
בשנת 1932 עד 1934 נתנו לכל פליט סעד והעבירו אותם לפי דרישתם למקומות שבחרו להתיישב בהם.
בשנת 1933 ביקר בארץ, רכש מגרש ברמת-גן ובנה עליו בית ברחוב מודיעין 136, וכן רכש מגרש בתלאביב ברחוב הירדן 19 ובנה עליו בית (ומכאן שם המשפחה ירדני במקום טשסקלה). באותה שנה חזר לעירו לשם חיסול עסקיו והעברת בני משפחתו לארץ. בסוף 1934 חזר לארץ עם בני משפחתו לישיבת קבע והתיישבו בביתם ברמת-גן.
עסק כמה שנים במסחר בתל-אביב.
הצטרף כחבר ב"הגנה", ובשנת 1936 פיקד על חמישים חברים.
כיום מתפרנס משכר דירה ורוב זמנו מקדיש בלימוד תנ"ך, תלמוד, רמב"ם וחוקר בתנ"ך.
יחד עם רעייתו, מקדישים זה כחמש שנים בכל יום כמה שעות כחברי ארגון "יעל" בהתנדבות לעזרת החולים בבתי-החולים.
מגוייס למחוז נחלת דן.
צאצאיו: חיים; הדסה (אקדמאית, אשת פנחס יס עור (מנהל חברת "לפידות"); מרים אשת אברהם ויילד, מהנדס בלונדון); יצחק.
משה יוליש
נולד בטומשפול אשר באוקראינה בכ"א אייר תרס"ג (3.6.1903).
לאביו מתתיהו יוליש ולאמו בתיה לבית זילברמן. בביתו קיבל חינוך יהודי מסורתי ולמד עברית במקביל ללימודים הכלליים בגימנסיה הרוסית. עוד בנערותו התבלט כנער חרוץ, שופע מרץ ומלא חדוות חיים.
עם פטירת אביו נטל על שכמו את ניהול עסקי המשפחה אשר התפרנסו על סחר עצים ובתי חרושת לסוכר.
עם הקמתן של קבוצות החלוץ במחתרת דאז, הצטרפותו נראתה כמובנת מאליה. וכאשר החלה התארגנות לקבוצות עליה לארץ-ישראל היווה את עמוד התווך בקבוצתו בת שבעת החברים אשר במאמצים אין קץ ומתוך התעלמות מכל סיכון אפשרי, גנבת הגבולות עד שבשנת 1925 הגיעו לארץ.
עם בואו לארץ וזאת מתוך תודעה ציונית וחברתית עמוקה, החל לעבוד כפועל חקלאי ביבוש הביצות במפרץ חיפה ולאחר מכן בעבודה חקלאית בבנימינה.
בשנת 1927 נשא לאשה את חברתו מילדות מסיה (מרים) בת בר-לב (אריה) זילברשטיין דזיגופקה , אשר ליוותה אותו בכל ההרפתקאות: "החלוץ" ותלאות העליה.
מתוך הכרה עמוקה בשליחות החברתית ותודעת העבודה העברית וכיבושה הצטרף לקבוצת פועלי הבניין אשר בהמשך פעילותה היוותה את הגרעין ליסודו של "המשרד הקבלני" של ההסתדרות, ובשלב מאוחר יותר התאחדה עם "סולל בונה". וזאת לצורך יצירת חברת בנין הסתדרותית גדולה.
עם התארגנות "המשרד הקבלני" ואח"כ "סוללבונה. התבלט בכושר אירגון וביכולת להפעיל ולהאציל מסמכותו ורוחו היצרנית על חבריו. בעבודה, תוך שמירה וטיפוח יחסי עבודה ורעות.
באותה התקופה היה ממנהלי העבודה אשר בני