במלחמת העולם הראשונה, כשתורכיה לחמה ברוסים, נאלץ כנתין רוסי להגר מקושתא (תורכיה) לסופיה (בולגריה). שם נתקבל כפקיד בחברת טבק "כי אזי-אמין".
בסופיה נשאר 5 שנים. הכיר שם צעירה בשם פרלה לבית אליעב. הוריו התנגדו לשידוך ונאלץ לנטוש אותה. הם אף הצליחו, בעזרת המלך פרדינאנד, להשיג פקודת גירוש נגדה ממקום מושבה סופיה למקום הולדתה. אחד מחבריו יעץ לו שיפנה לגיאורגי דימיטרוב, שתפס עמדה בולטת בתנועת הפועלים.
דימיטרוב הביא אותו למפקד העיר ולפי הוראותיו הביאו עדויות על יושרה וכו'. דימיטרוב אמר לו: "עתה הכל בסדר, לא יגרשוה כה מהר. מעבירים אותה לבית החולים ונותר די זמן לפעול".
בשנת 1917 נשא אותה, את פרלה בת אליאב לאשה.
בינתיים הגיעה שנת 1917 ועמה המהפכה הבולשביסטית ברוסיה. ממשלת בולגריה עשתה כל המאמצים כדי לשלוט במצב. שליחים קומוניסטיים מרוסיה באו לסופיה. דימיטרוב פנה אליו וביקש עזרתו, כעובד בפירמה מסחרית לטבק, שיש לו קשרים עם נבחרי הממשלה. ענה לו: "כל מה שתבקש, אעשה, באם רק יהא הדבר באפשרותי". הדבר היה בסידור דרכונים מזוייפים, לכל ארץ שיבקשו אותם השליחים. ואמנם הצליח. הוצע לו כסף רב - וסירב, היות והחזיק את דימיטרוב לא רק בתור אדם, כי אם בתור מלאך, וכך הוא נראה גם בעיני רוב הבולגרים.
לפתע ניתנה נגד דימיטרוב פקודה לאסרו. עוקבים אחריו בכל מקום, מבקשים לאסרו, אם לא גרוע מזה. חרף כל הסכנות הכרוכות בדבר בא מרקין לעזרתו, והצליח להביאו אישית לגבול היוגוסלבי על מנת להבריחו. הדבר נתגלה למשטרה שהוא עזר לדימיטרוב לברוח, חושדים רק בו. ומובן ,שחייו היו בסכנה, לא רק במאסר, כי אם בהוצאה להורג גם בלי פסק-דין. בסיוע אלמונית, סודר עבורו דרכון פולני והצליח להגיע למצרים. שם התבסס מצבו במסחר.
והנה נודע לו מתוך העתונות, שהיטלר אסר את דימיטרוב באשמת הצתת הרייכסטאג, וחייו נתונים בסכנה. בלא להרבות במחשבה וללא דיחוי, העביר מכספו 1000 לירות שטרלינג לצורך הגנתו. זאת עשה באמצעות אשתו לובה, אותה הכיר. אחרי שחרורו מהכלא הנאצי מחוסר הוכחות משפטיות.
נבחר בהסכמת סטאלין, לראש הקומינטרן העולמי במוסקבה, ולאחר מכן, כיהן כראש הממשלה הקומוניסטית בבולגריה - וזאת עד סוף ימיו.
בשנת 1924 חזר לארץ.
עסק בחקלאות.
אח במסדר הבנאים החפשים "משכן מוריה".
בשנים 1945/6 היה חבר לח"י (לוחמי חירות ישראל) או כפי שקראו להם "קבוצת שטרן" על שם מפקדה אברהם שטרן - יאיר (ראה את הערך שלו בכרך שני, בעמוד 1014). האמין בפעולותיהם, ולא במרבים בדיבורים. אירגון זה נראה לו כפעיל ממש. כשלעצמו היה תמיד בלתי מפלגתי, סתם יהודי. אולם חשב "האם די בכך שיגרשו את האנגלים מהארץ ? זה בלבד אינו מספיק להם... מי יכיר בהם, באם יכריזו על מדינה עצמאית ? והוא עונה : דומני שהמפלגות שלנו באותה תקופה, לא התעמקו בקושיה זו, הדבר הטריד אותו, האמין, כי דווקא הרוסים יהיו נכונים להסכים עם זאת. מאחר וסמך על קשר ידידות דווקא עם ידידו גיאורגי דימיטרוב הבולגרי, ממקורבי סטאלין עצמו, שהתפרסם אז לראשונה בעולם הרחב - עקב עלילת הנאצים שהוא מרקין, הוא היוזם העיקרי לשריפת הרייכסטאג לפני מלחמת העולם השניה.
ואז הוחלט בהנהלת לח"י, שעליו לחפש דרכים איך להיפגש עם סטאלין, והיות וסמך על עזרתו של דימיטרוב, הוחלט לצייד אותו ב"תעודה רפואית", המעידה שהוא חולה, ואת מחלתו ניתן לרפא רק בחו"ל, ביחוד בצ'כוסלובקיה.
הגיע לשווייץ והתקשר עם השגריר הבולגרי, אך הוא סירב לתת לו דרכון לבולגריה, מקום הימצאו של דימיטרוב . השגריר ביקש ממנו שימסור לו את מכתבו האישי לדימיטרוב והוא יעביד אותו אליו. לא היתה לו ברירה, היות ולתשובה יש לצפות חודשים מספר. לפתע, נתקבל מברק ממוסקבה : אשרת הכניסה אושרה. משקיבל את תשובתו החיובית המזמינה אותה אליו, נתגלה קושי מיוחד: יוגוסלביה, היא מסרבת לתת לו אשרת מעבר וזה העמיד אותו בפני מבוי סתום, ואז פנה לשגרירות הרוסית בג'נבה והמזכיר הראשון, אחרי שמרקין הסביר לו מטרת נסיעתו פנה להוראות מגבוה. לבסוף, קיבל את "הפתק" שאיפשר לו לנסוע למחוז חפצו, ובא לפרג (צ'כוסלובקיה).
בהיותו בשווייץ קשר קשרים עם הבונים החפשים. הדבר נראה לו לטובת הענין, הואיל וידע, כי גם ראש ממשלת צ'כוסלובקיה - בנש - חבר במיסדר זה. ואכן, לאחר שהדק את קשריו עם הבונים החפשים המקומיים, נתקבל בלבביות אצל בנש . גילה לו את מטרת נסיעתו. על בקשתו שבנש יעזור לו במשהו, ענה: "האם אינך יודע כי בעיני סטאלין והרוסים