חיים יהודה צפורן (צפורין)
נולד בדויד-הורידוך (ברוסיה הלבנה), א' ניסן תרס"ז (16.3.1907).
לאביו יעקב דוד צפורין (היה גדול בתורה) ולאמו פשה בילה בת אלעזר קורובוצ'קה. קיבל חינוך מסורתי וחסידי בבית אביו, בחדר ובישיבת ביאליסטוק.
היה פעיל ב"הפועל המזרחי".
היה מחסידי קרלין-סטולין.
בשנת 1930 עלה לארץ יחד עם אביו, אחיו ואחיותיו והתיישבו בכפר סבא. שם עבד בחקלאות וקיים מצוות "תורה ועבודה". היה פעיל בין צעירי הפועל המזרחי.
בשנת 1933 נשא לאשה את מרים בת ר' נתן נטע גלוברמן (מחסידי קרלין-סטולין) שעלה אף הוא לארץ).
באותה שנה עבר לגור עם משפחתו לנחלת יצחק.
מיוזמי הקמת מוסדות חינוך דתיים בגבעתיים, גן ילדים דתי, ובית-ספר דתי בשכונת בורוכוב.
נמנה בין מקימי בתי-כנסת של הפועל המזרחי ובית הכנסת של חסידי קרלין-סטולין. תמך בבית הכנסת ע"ש הרב דורף.
חבר הנהלת סניף הפועל המזרחי וחבר בוועדות שונות בענייני תרבות.
בתרומתו וביוזמתו נבנה גן-ילדים דתי, שהפך לאחר-מכן לגן הילדים הגדול ביותר בגבעתיים.
היה פעיל מאד בהקמת קופת גמ"ח ובמתן בסתר לנזקקים.
נפטר בגבעתיים, בכ"ח תמוז תש"ל (29.7.1970) והובא לקבורה בקריית-שאול.
צאצאיו: פנינה (גננת) אשת שלמה פורת; דבורה (מורה) אשת ראובן כהן; שרה (גננת) אשת ד"ר מרטין למפרט (רופא איזורי באפקים).
שמונת נכדיו: ענת, איל, אסתר (להוריהם פנינה ושלמה פורת) ; אלין-אורנה, אביטל (להוריהם דבורה וראובן כהן); ארנון, נטע (להוריהם שרה וד"ר מ. למפרט ).
שלמה תמיר (ליפסקי)
נולד בלאביטש, פלך וורשא (פולין), א' אדר תרס"א (20.2.1901).
לאביו יצחק גרשון ליפסקי (נכדו של רבי יחז קיהו לאוניטשער (מיושבי שולחנו של הרב מקוצק) ולאמו שרה בת מוטל בוים (עלתה לארץ עם בני ביתה בשנת 1934, ונפטרה בי"ד באייר תשי"ג (29.4.1953).
קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה, בגמנסיה העברית של ד"ר ברוידה בעיר לודז'.
בדרכו לארץ בשנת 1921, שהה זמן מה בבלגיה, עסק שם באירגון הנוער הציוני וכן גם בהוראת הלשון העברית.
באחד במאי 1921 הגיע מברק מן הארץ על הפרעות ביפו ועל הסכנה הצפויה לישוב העברי הקטן שהיה אז בארץ, חששו לגורל היהודים בא"י, ואז הציע לאסוף כסף לרכישת נשק להגנת היישוב. הצעתו נתקבלה והוטל עליו לארגן את המפעל. ההתלהבות היתה גדולה והורגשה נכונות לתרום. השתתף במשלחת אל המנהיג הציוני הבלגי יונה (ז'ק) פישר (ראה כרך י"א, עמוד 3750) ודרשו ממנו שההסתדרות הציונית תסייע למפעל. הוא טען, כי אין להכריז על מפעל כזה ללא אישור האכסקוטיבה הציונית בלונדון. טען בפניו, שהדבר הוא בלתי ליגאלי ואין האכסקוטיבה יכולה לאשר מפעל כזה. בסופו של דבר אירגנו בעצמם את המפעל, קראו לו "קרן יוסף" ע"ש יוסף טרומפלדור , הלכו מבית לבית ונענו בכל מקום בעין יפה. זה היה המפעל הראשון בגולה לרכישת נשק לארץ.
מבלגיה נסע לצרפת - שם בפריז שהה כמה חדשים, אירגן קבוצת צעירים לעליה לארץ. בפריז נפגש גם עם כמה מנהיגים מתנועת העבודה בארץ (ברל כצנלסון , מניה שוחט ויוסף ברץ שנסעו לארצות הברית למגבית למען בנק הפועלים). הם יעצו לו להצטרף בארץ לגדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור שנוסד לא מזמן על גדות הכנרת.