יצא שם לאחוזה גדולה, בה עבדו אלפי פועלים מאיטליה, ספרד, פולין וכו', כשכירים, בתנאי שכר ודירה עלובים, הצטרף אליהם, עבד שם כמה שבועות.
ב-15.9.1921 הגיע עם קבוצת חברים שאירגן.
בשנת 1922 עבד בעין חרוד מטה ובתל-יוסף. חיו באוהלים, עבדו בייבוש ביצות, בנטיעת עצים, בסיקול, עקירת סדריות וכו'.
לפי בקשת חברי קבוצת "כנרת", ששכנה אז על הגבעה ההיסטורית, להגיש להם עזרה לעונת העבודה הבוערת אחרי שרוב החברים הוותיקים של הקבוצה עברו למחנה של "גדוד העבודה" ע"י "מעין חרוד", הסכים להצטרף לקבוצת חברים שנשלחה לשם עזרה.
כשחזר לתל-יוסף נשלח כעבור ימים אחדים עם קבוצת חברים לקבוצת "מרחביה", שבה היו משוחררי הגדוד העברי מאמריקה וביניהם החברה גולדה מאיר (כיום ראש ממשלת ישראל) והגישו להם עזרה בעבודות החקלאות.
בשנת 1924 גוייס ל"גדוד עבודה" ע"ש יוסף טרומפלדור , לבוא לקבוצת "איילת השחר" (הקבוצה היתה אז קטנה מאד) לעזרת קבוצת הבנין, ויחד עם חברי קבוצת "אחוה" מליטה שחנו במחנה של אוהלים, בבניין הבתים הראשונים שנבנו מאבנים ואחרי שגמר את עבודתו חזר לתל-יוסף.
בשנת 1929 נשא לאשה את דבורה בת ר' מיכל וילנסקי. נאבק כל השנים לחיסול הפער, למיזוג גלויות, לחיסול משכנות העוני, בעד איחוד התנועה הקיבוצית ואיחוד תנועת הפועלים, ליכוד העם ועמידה יחד כיאות לעם הנתון במלחמת דמים איומה ובפני תפקיד של בניין עם וארץ.
היה פעיל במוסדות שונים בקיבוצו, אירגן פעם מגבית לחיסול המעברות במלאות 10 שנים לקיום המדינה.
היה נוטר. השתתף בעליות לכל נקודות "חומה ומגדל". כל השנים חבר ההגנה.
היה ציר בכמה קונגרסים ציוניים.
בשנים 1934-35 פעל כשליח בצ'כוסלובקיה. במסגרת פעולה זו במרכז החלוץ בענייני ההכשרה. שבלטה במיוחד ברוסיה הקרפטית. שם עבר על פני כ-600 כפרים ועיירות, ביקר וחי אצל אלפי משפחות יהודיות במעונותיהם. אירגן אלפי משפחות אדוקים בדתם, מרובות ילדים לעליה לארץ. דאג להם לא רק לרשיונות עולים, אלא גם להוצאות נסיעתם ולסידורם בארץ. העלה אותם באניית משא, במרתף על טפם.
בשנת 1938 נשלח שוב לצ'כוסלובקיה, הפעם אחר כניסת חילות היטלר לאוסטריה. תפקידו היה לזרז את היהודים לעלות לארץ ולהעביר ילדיהם והונם. נתקל בספינת גרר עם כ-100 עולים בבטנה קשורה לחוף נהר הדנובה, בגבול הונגריה. שום ארץ לא רצתה לאפשר להם להיכנס לתחומה. נלקחו בליל הסדר מבתיהם ושהו בגבולות הונגריה, צ'כוסלובקיה ואוסטריה כמה חודשים. אחרי טיפול רב הצליח להעלות אותם לארץ.
בשנת 1932 היה בשליחות בבודפסט, בהיותו ציר בקונגרס הציוני בג'נבה בשווייץ (16-25.8.1936) מטעם ציוני הונגריה (בקונגרס הציוני הקודם בלוצרן ב-20/8-5/9.1935 היה ציר מטעם ציוני צ'כוסלובקיה).
עם סיום הקונגרס הודיעו על פרוץ המלחמה העולמית השניה נגד היטלר. הצירים מהארץ חזרו מיד לישראל.
הוא היה בין עשרת השליחים שנצטוו לחזור לאירופה. הוא חזר לבודאפסט. בחודשי המלחמה הראשונים היה היחיד כנציג מהארץ בארץ נייטראלית כהונגריה. היה קשור עם יהדות פולין שנכבשה, עם יהדות אוסטריה, צ'כוסלובקיה וגרמניה. קלט קריאות עזרה והעביר אותם לארץ. טיפל שם באירגון עליה בלתי-ליגאלית בסירה שנרכשה ע"י ד"ר ברוך קונ פינו, רופא עיניים (ראה את הערך שלו בכרך זה), שהיה בזמנו סגן יו"ר הסתדרות הציונית בבולגריה.
שירת בצבא הבריטי לפי צו המוסדות הלאומיים במלחמה נגד הנאצים במלחמת העולם השניה. שירת גם בחיל הנהגים. היה בעיקר במלטה, מצרים, רודוס ואיטליה.
ימים אחדים לפני יסוד המדינה נשלח לברזיל, שם יזם מגבית חירום לרכישת נשק. לפני שעזב את ברזיל אירגן קבוצת עליה לארץ ונסעו עמו לארץ.
בחודשים יוני-יולי 1969 פעל בירושלים בגיוס לספר. עבר על פני משרדים, מוסדות ומפעלים. הפסיק העבודה לשעה, אחרי שכל העובדים התאספו ושמעו מפיו על הצורך להתנדב לשבוע לספר. בשתי אסיפות נוכחו: ראש הממשלה גולדה מאיר , שרים ראשי מוסדות ומפעלים. בין היוצאים לספר, כתוצאה מפעולתו, היו כמה שופטים, ראשי מוסדות ומפעלים וחברים מהשורה.
כתב וכותב ב"דבר", "הפועל הצעיר", ספרות ובעתונות של ה"איחוד". מדי פעם הוא מפרסם גם בעתונים אחרים, כגון ב"מחיינו" (הוצאת משק תליוסף).
פירסם ספר בשם, "פרקי שליחות" (50 שנות שליחות חלוצית בארץ ובגולה); חוברת בשם "הקיבוץ בחיי יום-יום" (בעברית - עם ובלי ניקוד. הופיעו בשפות: אנגלית, צרפתית, ספרדית וגרמנית. והם נפוצו בארץ ובעולם). התוכן בחוברת - הוא פרי נסיון חיים של 47 שנה בארץ בחיי קבוצה, עבודה, כפר, חקלאות, שיתוף ושוויון. עומד להוציא מהדורות ביפנית, רוסית, יידיש, רומנית, שבדית ועוד.
ב-31 השנים האחרונות עבד במטע זיתים של 100 דונם שנשא באחריותו.
הוא מטיף מזה ארבע שנים לגייס כספים לנטיעת "יער החלוץ". גייס למטרה זו כספים רבים.