עד שנת 1921 היה מורה לאנגלית בגמנסיה העברית "הרצליה" בתל-אביב. בין תלמידיו היו רבים, שנתפרסמו אחר כך כאישי-ציבור בישוב, אחד מהם - חבר הכנסת העו"ד יזהר (בן-חיים ויהודית) הררי (ראה כרד ד' עמוד 1717).
מטעמים משפחתיים נאלץ לחזור בשנת 1921 לארצות-הברית, אך נשאר נאמן ומסור למפעל הציוני ולארץ-ישראל היהודית שלמען שחרורה נלחם.
היה מן העסקנים הפעילים בכל מגבית שנערכה למען ארץ-ישראל ובארגונים יהודיים שונים: Executive Director Canadian Young Judea.
אחרי מלחמת העולם השניה שירת באירופה עם United Nations Relief and Rehabilitation Administration.
בשנות השלושים ביקר ברוסיה בתור עיתונאי ונציג העתונים : New- York Post ; News Chro.nicle of London and Buisiness Week חזר לאחר המלחמה העולמית השנייה לארצותהברית והתעסק בנכסי דלא ניידי עד יום פטירתו.
כאיש תרבות, וחובב ספרות, היה מן הראשונים שנענה לקריאתו של הסופר י. ד. ברקוביץ (ראה כרך שלישי, עמוד 1194) חתנו של שלום עליכם , ושנתפרסמה בעתוני ארצות-הברית, להקים בתל-אביב את "בית שלום-עליכם". זמן ממושך היה נטוש ויכוח בין ארגונים יהודיים בארצות-הברית, אם יש להקים את בית-הזכרון הזה בניו-יורק, שבה חי הסופר שנים רבות, ובה מצא גם את מנוחתו האחרונה, או בתל-אביב. היה גם ויכוח אם "בית שלום עליכם" צריך לשמש מרכז אידישאי, או בית עברי .הוא היה בין תומכי תכניתו של י. ד. ברקוביץ וכל משפחת שלום עליכם, שאת הבית יש להקים בתל-אביב, ועליו לשמש, ככל בנייני-הציבור בארץ, בית עברי במלוא המשמעות.
נוסף למגבית למען הקמת "בית שלום-עליכם", שערך האיגוד הלאומי של הפועלים היהודים (נאציונאל ארבעטער פאבאנד), שיש לו מגבית מיוחדת קבועה למען הסתדרות-העובדים-הכללית, יסד ועד מיוחד בשם "ידידי בית שלום עליכם" מבין חוגי האמידים ואנשי העסקים והוא יושב-ראש הוועד.
בתחילה שם לו למטרה לאסוף 100,000 דולאר למטרה זו. בהתאם לצרכי הבניין, הגדיל אחר כך את הסכום שיש לאסוף, שיספיק גם לריהוט הבית, וכן תיכנן קרן קבועה להחזקת הבית.
לא הסתפק רק בהתרמת אחרים, אלא תרם בעצמו סכומים גדולים למטרה הזאת. כשמכר בשנת 1967 שטח-קרקע גדול בניו-יורק לחברת "מייסי" (חברת הכל-בו הגדולה) במיליון דולאר, תרם מרווחיו 50 אלף דולאר ל"בית שלום עליכם", וגם בצוואתו הניח סכום חשוב לבית הזה.
ביקר כמה פעמים בישראל, בשנים שבהן תוכנן ונבנה הבית, ולקח חלק פעיל בשכלול התכניות ובתכנון ציודו. בזמן חנוכת הבית עזב את עסקיו בניו-יורק (עסקי קרקעות וקבלנות בניינים) ושהה מספר שבועות בישראל. השתתף באופן פעיל בסידורי חנוכת-הבית - שבה השתתפו נשיא-המדינה, שרים, חברי כנסת, ראשי התרבות מישראל ומחוץלארץ - שנעשה למאורע תרבותי ממדרגה ראשונה.
מוסד ציבורי שני בארץ, אשר לו הקדיש כמיטב זמנו ומהונו הוא "בית הגדודים העברים" באביחל והיה חבר ועד האיגוד.
ספוג חיוניות וחמימות יהודית עממית, פעיל ומפעיל, ועוד התכונן לעשות הרבה למען ישראל ותרבות ישראל, נוסף לשני המוסדות החשובים בארץ, שלהם רכש אהבה מיוחדת. המוות שהקדים, הפסיק את פעלו ותכניותיו. בזמן ביקורו באחד ממפעליו, חלה פתאום, ונפטר בוושינגטון.
רעייתו בלה לבית קשין (סופרת בשפה האנגלית פירסמה ספרים על נושאים שונים, ביניהם על הכושים). בנו היחיד קרל .
ד"ר פרנציס ו. קורושי (KOROSY)
נולד בבודאפשט, כ"ה אייר תרס"ו (20.5.1906).
לאביו פרופ' קורנל קורושי (פרופ' ליזיולוגיה באוניברסיטת בודפסט. היה יו"ר קק"ל בהונגריה בתקופת היטלר וסטלין . סבו יוסף היה סטטיסטיקן מפורסם. היה חבר באקדמיות למדעים של מדינות שונות. לאחרונה פורסם ספר על מפעל חייו ע"י האקדמיה ההונגרית) ולאמו בלנק בת זיגמונד הוליצר. בשנים 1923-27 תלמיד לכימיה ובוגר בית הספר הטכני הגבוה (טכניון) בקרלסרואה. עבודה להכנת קבלת הדיפלומה עשה אצל פרופ' א. קניג באינסטיטוט של פרופ' ג. ברידינג: "Uber eine mogliche Elementverwandlung durch Kathodenstrahlen". 1927-1929 Doktorarbeit bei Prof. G. Zemplen in Budapest uber "Die Konstitution des Phloridzins". Promoviert an der Universitat .1929Budapest in 1929-1931 Assistent an der T.H. Karlsruhe, zuerst bei Dr. J. Tausz im Institut fur Erdolchemie, dann bei Prof. E. Elod im Institut fur- Textil-und Gerberei-Chemie.