היה העורך הראשי של ה"אנציקלופדיה יודאיקה" בהוצאת "מפעל תרגומי המדע הישראלי בע"מ", בירושלים.
נשיא הכבוד של האגודה "דנטה אלגיארי".
נפטר בירושלים, ט"ז בסיוון תש"ל (20.6.70) והובא לקבורה בסנהדריה בירושלים.
שמואל אחיאסף (ביראק)
נולד בווילנה (פולין), כי תמוז תרס"ב (25.7.1902).
לאביו חלבני ב''ר שלום בירק ולאמו שרה בת קלמן בריטפלד. קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבות בווילנה, בישיבת הרב רממלס המפורסמת בווילנה, וכן גמר בית-ספר עממי ברוסיה הצארית.
ראש הישיבה ניבא לו גדולות מאחר ונחון בשכל ישר ובתפיסה מהירה. אמו התגאה בו מאד וחשבה שבנה יהיה בטח לרב בישראל, אבל הגורל רצה אחרת.
בשנת תרע"ה (1915) נתייתם מהוריו.
זמן קצר מצא לו חדר אצל אחד ממשפחת חבריו. חיפש עבודה להתפרנס. נודע לו כי הרב הצבאי לאוי מהצבא הכיבוש הגרמני שכבש את וילנה ויתר ערי חבל רוסיה הצפונית מערבית, קיבל רשות מהמושל הצבאי הגרמני (בשנת 1915) לארגן "קולוניה" בשביל ילדים יהודים מגיל 14 עד 17, מחוסרי בית, ואחרי שתדלנות נתקבל שמואל בקולוניה שנקראה בשם "ויליצ'אני". היה בין הילדים החרוצים והמצטיינים, למד חקלאות, רפתנות וכו'.
הילדים סבלו צרות משכניהם הגויים, שלא יכלו לסלוח על שהחרימו את אדמותיהם. אחרי שהגרמנים עזבו את ארצות הכיבוש, נתפרדה ה"קולוניה" והילדים שכבר התבגרו קצת, התפזרו בשנת 1918 לכל קצות התבל.
מספר נערים התלהבו מהמהפכה הרוסית וחשבו שהנה באה הגאולה והתנדבו לצבא האדום. אחרים, שהיו להם קרובים בארצות חוץ, כגון אפריקה הדרומית וכו', נסעו לשם. שמואל חזר לוילנה והחל לעסוק בפעולה ציבורית.
היה אחד ממייסדי "החלוץ" בווילנה ומראשוני הסתדרות "צעירי-ציון" בווילנה.
החל להתכונן לעליה לארץ, ובדצמבר 1921 בעליה השלישית עזב את וילנה יחד עם קבוצת חלוצים ודרך אוסטריה עלו לארץ.
עבד בהתחלה בעבודת בניין בבניין בית היתומים דיסקין בירושלים.
היה חבר ההסתדרות, ומהלוחמים לכיבוש העבודה העברית.
בשנת 1923 נבחר כציר למועצת פועלי ירושלים, כחבר בהנהלת סניף פועלי הבניין, כחבר בחבר השופטים ומדריך בהגנה.
בשנת 1925 קיבל הוראה מהמנוח זכריה זכר (ראה את הערך שלו בכרך שני, בעמוד 594) מפקד ההגנה בימים ההם בירושלים, לעבור לת"א ולהתגייס למשטרה. בהמלצת רוזה כהן (אמו של רב אלוף יצחק רבין , כיום שגריר ישראל בארצות-הברית, ראה את הערך שלה בכרך רביעי, עמוד 1696) נתקבל אצל אליהו גולומב , ראש ההגנה (ראה כרך שני, עמוד 972) ובעזרתו נתקבל במשטרה. מובן שגולומב הדריך אותו להיות קשור להגנה. ביום 8.12.1925 נתקבל במשטרת ת"א. ביום 1.1.1934 עלה לדרגת קורפרל, ביום 1.1.1936 עלה לדרגת סרג'נט, ביום 1.1.1941 הועלה לדרגת סגן (סאב) אינספקטור, ביום 4.4.1948 הועלה לדרגת מפקח ראשון, ביום 7.12.1950 - לדרגת ע.מ.מ. (עוזר מפקח מחוזי). ביום 1.1.1960 הועלה לדרגת רב פקד, ביום 1.5.1968 יצא לפנסיה.
במשטרה פעל רבות לטובת ההגנה כפי שהדריך אותו אליהו גולומב. היה איש עמך, אהוד ומחובב על הכל, מאד חברותי, היה משכיל ויודע תורה. מצא שפה משותפת עם כולם, רודף שלום, לא אהב חיכוכים עם בני אדם. ידע להסתדר עם כולם. היה בעל לב טוב ורצון טוב. הסתפק במועט, ותמיד שמח בחלקו. אם נעשה לו עוול לא התאונן. בשקט נשא את מועקתו בלבו, ובצר לו מאד, היה נוהג להתנחם : "אין דבר, גם זה נעבור"...
עוד בהיותו בתפקיד במשטרה (שירת כ-43 שנים ברציפות) נמנה בין חברי הוועדה לקרן ביטוח והלוואות לאנשי המשטרה, ובתפקיד זה נשאר גם לאחר שיצא לגימלאות, תפקיד כבוד לאיש משטרה ישר שהיה מקובל על כל חבריו, שידעו, שבעת צרה יש לפנות אליו ויקבלו את העזרה.
בידיעותיו שמסר להגנה הציל חברי הגנה רבים ממאסרים וממוות בטוח.
כל חייו היה אדם תוסס, ומנוחה לא ידע, לא רצה להיכנע לגילו, ונמנע מלקבל עליו את גזר הדין של חיי בטלנות, והשתדל לפעול למען הזולת.
נשא לאשה את חיה בת יצחק גבורי (חרברוביצ