קי), עבדה עמו שכם בשכם בעבודתו הציבורית, ועברה עמו את כל הסבל, בכל ההתלקחויות, ובכל המאורעות שידעה הארץ, אם ע"י הכנופיות הערביות, ואם ע"י הבריטים וכו'.
בשנת 1942 קודש כאח בלשכת הבונים החפשים, "חירם", בתל-אביב.
היה מבצע משימות הצדקה של הלשכה במתן בסתר.
בשנת 1959 נבחר לנשיא הלשכה. האחים בלשכתו ראו בו סמל מופלא, המגשים יום-יום, שעה-שעה, את העקרונות והצווים הנעלים של הבניה החפשיה במשמעותם העמוקה בדרגה עילאית.
בראשית שנת 1968 הגיע כמעט במקרה אל "אקי"ם" (האיגוד הישראלי לילדים מפגרים). המוסד התלבט בבעיות הסעה של ילדים מפגרים לגביהם בגבעתיים וברמת ישראל. משטרת ישראל העמידה לרשותם ניידת, בתנאי שהנהג יהיה קצין המשטרה בפנסיה שמואל אחיאסף . מרגע שהחל להסיע את הילדים בבוקר ובצהרים, החל להתעניין גם במשפחות רבות - ומיד נכנס לפעולה.
בהיותו אדם מעשי, ענייני ואדיב מאד, השיג מקררים חשמליים לגנים. בחורף - הביא להם תנורי חימום. הוא קנה נדנדות לגנים, גופיות ותחתונים לילדים. באותו יום שישי, שבו נפטר, עוד קיבלו סנדלים חדשים.
העזרה היתה חלק ממנו. ביום גשם אחד ראה את אחת המטפלות, כשהיא הולכת ללא מטריה. לא שאל אותה אם היא זקוקה למטריה ומעיל גשם - למחרת כבר קיבלה את המטריה ומעיל גשם.
הוא פעל לא מתוך רחמנות, אלא מתוך הבנה. הוא ראה את הילד המפגר ככל ילד אחר, ולא כילד מסכן.
התרחק מפירסומת. אחרי פטירתו כתבו הורים רבים מכתבים, מהם מתברר שבעזרתו השיגו לילדים סנדלים וכו'.
לא רק לילדי אקי"ם דאג. אנשי האגף לעזרה סוציאלית בעיריית תל-אביב מספרים עליו דברים מופלאים בפשטותם. היתה בטיפולם נערה כמעט עיוורת, שהשאיפה שלה היתה ללמוד לנגן באקורדיון. השיג תרומות מאחי לשכתו "חירם" וקנה לה אקורדיון. לימד אותה לנגן ואף הזמין אותה להופיע במסיבות שונות, עד שנישאה. היתה מתפרנסת מנגינה.
לילדים עניים ערך חגיגות בר-מצווה ובעזרת לשכתו "חירם" היה מבצע משימות צדקה רבות, כמו למשל קניית שעונים. הוא ידע שזהו חלומם.
דאג לממן ציוד לכלות עניות. לנערות נכות היה רוכש מכונות תפירה ודואג ללמד אותן מקצוע ולסדרו בעבודה.
כשהעובדות הסוציאליות של עיריית תל-אביב, העירו לו, על דמי הכיס שחדל לתתם לילדים, ענה: מה יותר חשוב לתת לילד: נעלים או דמי כיס ? וסיים : אבל גם לזה אמצא פתרון בעזרת חברי.
כשפנו אליו במשטרה לבקש טובות, ומכיוון שהדבר היה בניגוד לחוק, סירב, אבל תמיד בצורה שהשאירה פתח לתקווה.
פעם הביאו לו שלושה תיקים של אנשים שעבדו תחת פיקודו, וביקשו ממנו לחתום עליהם, כדי לאשר את יציאת האנשים לפנסיה. ענה להם : איך אני יכול לנתק את האנשים מעבודתם והרי אני יותר מבוגר מהם ועדיין עובד ? נפטר בתל-אביב, ד' תמוז תשכ"ט (20.6.1969) והובא לקבורה בבית העלמין בחולון.
בנו: גדעון חלבני אחיאסף.
יצחק יהודה ליב שפרן
נולד בלובלין, בשנת תרנ"א (1891).
לאביו ר' חיים שפרן ולאמו שרה פריידל בת אליהו פנחס רושגולד. עד גיל 14 למד אצל הרב חיים סולוביציק זצ"ל.
בגיל 15, אחרי שאמו נפטרה, נאלץ לעבוד בעסק עצים כדי לעזור למשפחה.
בשנת תרע"ד (1914) נשא לאשה את יוכבד בת יוסף קרפר ( נפטרה בטרבלינקה בשנת 1943) ובזיווג שני נשא לאשה את רות לבית קירשנבוים. היה מומחה ממדרגה ראשונה לנסירת עצים ביערות.
עסק במסחר עצים - באקספורט לחו"ל.
היה פעיל כחבר ב"חובבי ציון" בעירו.
בשנת תרצ"ח 1938 ביקר בארץ והחליט להישאר בה. פתח מחסנים ליבוא עצים.
פתח בית קפה ומסעדה מודרנית, בשם "אל-רזון" שהיתה מפורסמת בתל-אביב, בה ביקרו ובילו בימים ההם טובי הסופרים, העיתונאים, העסקנים וכו'. מקום זה היה גם מפגש למבקרים מחוץ לת"א.
ידע בעל פה תלמוד, ש"ס ופוסקים.