הראשון לקפא"פ (קרב פנים אל פנים) בגבעת השלושה. כל הנשק היו - מקלות וסכינים.
כאשר פרצו מאורעות תרצ"ו (1936) היה מבין ראשוני "חומה ומגדל" וממייסדי קיבוץ "ניר דוד". מאז, למעשה, כמעט ולא הניח את נשקו.
הוא עבר מ"הנוער העובד" ל"מחנות העולים" ונשאר חבר פעיל ב"השומר הצעיר".
כאיש "פלוגת-עבודה", יצא לעמק יזרעאל, עבד בבנין. הבנין הראשון שבנו היה חדר האוכל ב"רמתדוד".
נסיעה לחו"ל עשה כשיצא לצ'כוסלובקיה לוועידה עולמית של "השומר הצעיר". באניה לקונסטאנצה פגש בראשונה צעירים מצריים חברי ה"וואפד" המצרי (שבראשו עמד נחאס פשה), שהתנהגו אז בצורה חביבה למדי ("הוואפד טען שאנו מצרים מושלמיםפאראונים ולא התעניינו בא"י). בתור חבר באגודת המשוטטים הירושלמית, הצטרף למשלחת הפולנית ויצא עמה למסע ארוך דרך הרי טאטרא הגבוהים לפולין, שם נפגש עם ה"גולה" היהודית פנים אל פנים.
מזויין ברובה ציד וחבוש "קולפאק" (שקציני ושוטרי המנדט היו חובשים אותו) גוייס לשמש כנוטר, ועם בואו של צ'ארלז אורד וינגייט , המפקד הבריטי הלוחם שהופיע בעמק יזרעאל בשנות המאורעות 1936-1939, ואשר הקים את "פלוגות הלילה", נמצא אברהם בין ראשוני המתנדבים לכוח מחץ זה, שנלחמו בראשותו של וינגייט בכנופיות הערביות.
כשעלה גרעין "תל-עמל" להתיישבות "חומה ומגדל" והחל כיבוש האדמות ב"עמק בית-שאן", עלה רכוב על קומביין על האדמות, המשמשות עתה את המשקים "בית-יוסף", "שדה-נחום", "מסילות" ועוד.
לצבא הבריטי התגייס כשנה לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה. שם הוכיח את כשרונותיו בפיקוד, ועל אף העובדה שהבריטים לא ששו לתת תפקידים בכירים למתנדבים היהודים, הצליח בשירותו הצבאי ביחידות היהודיות ובבריגדה היהודית להגיע לדרגת קפיטן (סרן) בחיל התותחנים.
בוגר בי"ס לקצינים בכירים. בשנת 1955 עשה 9 חדשים בקפריסין, שם נעשה סמל מדריך-תותחנים. כשמונה חדשים לפני קום המדינה בא המאורע שקשר את גורלו עד היום לבטחון המדינה (כיום אלוף-מיל.).
הוא נקרא לת"א לכינוס שבו החלה למעשה הקמת צה"ל. הרמטכ"ל הראשון יעקב דורי (ראה כרך שלישי, עמוד 1120) הטיל עליו לארגן גדוד חי"ש בעמק הירדן ובגליל העליון.
שמח להזדמנות שניתנה לו להכיר מקרוב את מיבנה היחידות בצבא הבריטי. אולם מכיוון שלא רכש בשטח זה נסיון מעשי, צריך היה להשתמש כמפקדי גדודים מתחילים אחרים, באינטואיציה. אח"כ הוטל עליו להקים גדוד אחר במסגרת "חטיבת גולני". הוא קבע מיכסות לקיבוצי "עמק יזרעאל" ועמק "בית-שאן", עד אשר קם גדוד "גדעון" . שם זה היה הכינוי המחתרתי שלו, שנשאר גם צמוד לגדוד ב"גולני" עד היום. סימלו אז היה: כד, שופרות ולפיד. מיבצע צבאי בקנה-מידה גדול בדרכו היה ניקוי "עמק בית-שאן" לקראת הפלישה העתידה של צבאות ערב. ב"בית שאן" העיר ישבו אז 15,000 איש. בגדודו היתה רק פלוגת חי"ר אחת ראויה לשמה.
הקיפו בפקודתו אותה (בית-שאן) וסגרו אותה לפי שיטת יריחו - "אין יוצא ואין בא" . בתחנת המשטרה שנתפסה הציב צנורות שהאוייב חשב שהם תותחים, מרגמה אחת שהיתה ברשות הגדוד שלו ירתה בלי הפסקה.
השתלט על קו הטלפון, דיבר עם ראש העיר הערבי, שיכנע אותו כי חבל על הדם שיישפך, ודרש את מסירת הנשק ואת הסגרת המתנדבים מעבר הירדן. כעבור זמן קצר הודיעה "בית-שאן" על כניעתה. הערבים החלו בורחים דרך גשר שייך חוסיין ונשק רב נפל לידי הגדוד.
גולת הכותרת של תפקידיו הצבאיים: ב-1948 שחרור- הגליל ועמק בית-שאן. בשנת 1956 במבצע "קדש" בראש חטיבה 9 בכיבוש שארם אל-שייך ומיצרי טיראן. ואילו במלחמת ששת הימים - בתפקיד מפקד אוגדת שריון. אלוף ישעיהו גביש במכתבו אליו אישית, הביע לו את הערכתו על הביצוע המופתי של תפקידיו כמפקד אוגדה בחזית סיני. ולאברהם (אלוף המילואים) חלק לא קטן בהבסתו של הצבא המצרי בסיני.
בידי אוגדתו נפלה זכיה שלא נפלה בידי אחרים. העוצבה השניה שלו היא אשר תפסה וגילתה את מתקני השיגור של טילי קרקע-אויר הרוסיים לא הרחק מן התעלה (סואץ). הם כבשו מחנה צבאי והתמקמו בו ולא ידעו תחילה שמחנה זה משמש את מתקני כני השיגור של הטילים. הם תפסו את המתקנים יחד עם הטילים וכן מספר טילים אשר המצרים ניסו לגררם אל מעבר לתעלה.
עד שנת 1970 יצא כחמש-עשרה פעמים בשליחות של מילווה הפיתוח לארצות-הברית.
שוחרר מצה"ל תשכ"ה (1.4.1965) - מילואים.
ב-1.4.1965 נתמנה למנהל רשות שמורות הטבע בישראל.
מהפעילים ב"תנועת א"י השלמה". הוא נגד הסיסמה: "שטחים תמורת שלום", מפני שאינו מאמין בזה; אינו מאמין שהערבים יכולים לכרות שלום עם גוף שאין הם מכירים בעצם קיומו. אין הם מכירים בקיומנו בכלל - באיזה שטח שלא יהיה. כל הבעיה של נסיגה, או לא נסיגה, למען השגת שלום, ניראות לו שלא לעניין. הוא טוען - שעלינו להחזיק בכל אשר בידינו מסיבות בטחוניות.
אין הוא יכול להינתק לחלוטין מחיי צה"ל, "אין זה קל להיפרד מן המדים", לכן הוא מילא ברצון תפקידים כאיש מילואים.
אחרי ששוחרר מצה"ל (כנ"ל) יכול היה לקבל תפקיד במפעל גדול או בחברה גדולה, אבל לא רצה במשרות אלה. טען, שאינו אדם מתאים להתעסקויות