היה חבר בוועד הציוני בקמניץ-פודולסק ואח"כ ב"צעירי ציון".
ייסד שני בתי-ספר עבריים בעיר מנקובצה וגורודוק.
היה ציר בוועדה של הציונים הכלליים בקיוב ואחר כך בוועידה של "צעירי ציון".
בפברואר 1921 עלה לארץ בעליה השלישית.
עבד כפועל ב"גדוד העבודה" בפלוגת ראש-העין ליד פתח-תקוה, בהנחת פסי הרכבת מפתח-תקוה לראש העין.
בשנת תרפ"ט (1929) נסע להשתלמות לארצות שלים בהנהלתו של ד"ר דוד ילין , וקיבל תעודת מורה.
מתרפ"ד עד סוף תרפ"ט (1924-1929) היה מורה בבית-הספר בבית הכרם בירושלים.
בשנת תרפ"ז נשא לאשה את מרים בת שמואל רובינשטיין (ראה את הערך שלה בכרך זה).
בשנת תרפ"ט (1929) נסע להשתלמות לארצות הברית בניו-יורק, למד בקולג' למורים של אוניברסיטת "קולומביה", וקיבל תואר מ. א. בחינוך ותעודת מפקח על בתי-ספר יסודיים.
בשנת 1932 חזר לארץ.
היה מנהל בית-הספר "מעלה" בירושלים במשך שנתיים.
בשנת 1934 קיבל משרת מפקח בתי-הספר היסודיים של מחלקת החינוך של הוועד הלאומי, והמשיך בתפקידו עד ספטמבר 1960, ואז יצא לגימלאות.
עם פטירתו של מנהל הסמינר ע"ש לוינסקי, ה' נח פינס נתבקש ע"י משרד החינוך והתרבות ללמד מטודיקה של קריאה וחשבון וכן לרכז את עבודתן המעשית של הסמינריסטיות בבתי-הספר, וזה נחשב כחלק מעבודתו בפיקוח (בלי תשלום נוסף).
לפי בקשת משרד החוץ, נעתר להרצות בפני מנהלי בתי-ספר ומפקחים מטנגניקה. ההרצאות היו בגשר הזיו.
על פי בקשת משרד החינוך נתן הרצאות יחד עם רעייתו בסמינר הערבי ביפו במשך שנתיים. ההרצות ניתנו בשפה האנגלית.
ביחד עם רעייתו היו מרצים בשעורי קיץ למורים וכן נתנו הרצאות להורים.
פירסם יחד עם רעייתו כמה חוברות משחק בעבודה (קריאה למתחילים), למורה. יחד עם פרופ' אליעזר ריגר פירסמו ספר על הוראת הכתיב, וכן חוברת לתלמידים בכתיב לכיתות ב-ז.
כן פירסם חוברות לעבודה בתנ"ך (ספרות המקרא ונביאים ראשונים).
חבר המשמר האזרחי והג"א.
חבר הסתדרות המורים והסתדרות הכללית של העובדים הערבים.
שניהם, רעייתו והוא היו מרצים בסמינר למורים ולמורות בצה"ל.
אברהם גרשקוביץ
(הידוע כ"רופא", דער גיגלמאכער" על שם זה שבעבר היה אופה בייגאלאך - כעכים ) נולד בעיירה בינדר, (עיירה יהודית בבסרביה,) י"ד אדר תרע"ב (3.3.1912).
היה הבן השלישי במשפחה.
לאביו חיים גרשלוביץ (היה מהמעמד הבינוני, אשר עבד כמעסה [מאסאז'יסט]. בתקופה ההיא שלט ברוסיה הצאר ניקולאי , והיהודים השתדלו להתחמק משרות צבאי. מובן שהודות למומחיותו במקצועו עזר לסובלים בחוט השדרה וכר ע"י מסז'ים, אך ב תקופה ההיא נתבקש על-ידי יהודים רבים להופכם לבעלי מום, כדי שלא יתקבלו לצבא הרוסי. גרם להם שבר באצבעות ידיהם, וכל זה כדי לקבל את "הפתק הלבן" המשחרר את בעלי המום מהשירות בצבא. יהודים שלא ידעו מקיומו של חיים גרשקוביץ ומקצועו, היו חותכים אצבעותיהם וגורמים לעצמם