בראשית שנת 1948, כאשר ירושלים היתה במצור הועמד בראש בית-מלאכה לייצור נשק ותחמושת של אירגון ההגנה.
בשנים 1961-1958 שימש בתור מנהל של המכון למדריכים במשרד העבודה. במרוצת השנים התפתח מכון זה והפך להיות מכון של ממשלת ישראל להכשרת טכנאים.
נשלח בשנת 1961 על-ידי משרד העבודה לאנגליה ולצרפת להשתלמות.
בשובו מחו"ל נתמנה למנהל המכון .
בשנת 1962 העניקה לו ממשלת צרפת את העיטור: "קצין מיסדר הדגל האקדמאי", לאות הוקרה על שירותו למען תרבות צרפת בישראל.
כאשר פרש בשנת 1961 מניהול המכון הממשלתי להכשרה טכנית וחזר לנהל את בית-הספר המקצועי תיכון "כל ישראל חברים", שעבר בינתיים לבעלו ת"אורט" בישראל. שימש גם בתור מפקח על בתי-הספר המקצועיים במחוז ירושלים והדרום ויועץ לענייני החינוך המקצועי בכל הארץ.
בראשית 1965 נשלח על ידי אירגון העבודה הבינלאומי לאיי מאוריציוס (ועוד כמאה איים בקרבתו), לשמש מומחה לבעיות מקצועיות וכלכלה.
השתתף ב"המעורר", "הד המזרח" ועתונים אחרים.
בשנת תרצ"ח (1938) נשא לאשה את חנה בת החוקר והמלומד יצחק יחזקאל יהודה, מחבר "הכותל המערבי" ו"משלי ערב" (פרטים עליו ראה בכרך ג', בעמוד 1373).
נפטר ג' חשון תשכ"ז (17.10.1966).
אברהם כספי (זילברדיק)
נולד בביאליסטוק (פולין) ז' שבט תרנ"ט (1899).
לאביו מיכאל זילברדיק ולאמו מינה בת הרב יהונתן אב למן מביאליסטוק (מצאצאי הגאון המפורסם ר' ישראל סאלנטר זצ"ל. ההורים היו עסקני ציבור ידועים בעירם ובביתם שרר הרוח יהודית וציונית. במרוצת הזמן עלו ההורים וששת ילדיהם לארץ).
קיבל חינוך מסורתי וכללי. התחנך בגרמניה ושם עסק בענייני קרן היסוד.
עם החלטתו לעלות לארץ למד בלייפציג שבגרמניה את מקצוע הדפוס המשוכלל בבית ספר גבוה לענף זה, במטרה לעבוד בו בארץ. בשנת 1924 עלה לארץ, ומכיוון שבתי-הדפוס בארץ בימים ההם עמדו על רמה נמוכה והידע שלו היה מיותר. יצא לעבוד ב"פלוגת עין-חרוד" והיה מהחברים הראשונים שיסדו את גבעת השלושה. באופיו היה אינדיבידואליסטן (שיטה חברתית הדוגלת ביצירת תנאים נוחים ליחיד לפתח את עצמו ולשמור על עצמיותו - בניגוד לקולקטיביזם - שיתופיות, תנועה לליכוד כוחות ולאיחוד נכסים ברשות הקולקטיב, הכלל; אחריות כללית חברית; בעלות משותפת; קואופרציה, סוציאליזם, קיבוציות). לכן עזב במרוצת הזמן את גבעת השלושה, עלה לירושלים והתחיל לעבוד בסתתות (מקצוע הבניין שהיה מקובל אז בירושלים) והתמחה במקצוע זה עד שנעשה אומן.
בשנת 1933 כשעלו לארץ הוריו והתיישבו בתלאביב, עבר גם הוא מירושלים לתל-אביב, והמשיך לעבוד בה בסתתות.
למרות השכלתו הענפה ויידע השפות לא רצה לעבוד בפקידות.
ייסד עם כמה חברים קואופרטיב לסתתות וכשעברו כמה שנים התפרק הקואופרטיב והמשיך לעבוד לבדו במקצועו.
מעולם לא העסיק פועל או שכיר, ותמיד עשה עבודה עצמית.
עד יומו האחרון כשנהרג בתאונה עקב עבודתו בבניין המוזיאון החדש בתל-אביב (ואז מלאו לו 70 שנה) היה מהיחידים אשר עבד במקצוע זה עד גיל מופלג.
אהב את הארץ ונופה ועל אף עבודתו הקשה בכל ימות השבוע היה יוצא בשבתות ובחגים לטיולים מטעם החברה להגנת הטבע ואגודת חובבי הטבע.
השתתף בקביעות בכינוסים לחקירת א"י ועתיקותיה.
נהרג (כנ"ל) ביום י"ד אדר תשכ"ט (4.3.1969).
ערירי היה במותו.
יעקב שמשון שפירא
נולד באליסבתגראד (רוסיה), ד' חשון תרס"ג (4.11.1902).
לאביו הרב דוד שפירא ולאמו ליבה לבית לנצמן. קיבל חינוך מסורתי וכללי (למד זמן מה בבית-ספר לרפואה) בוגר אוניברסיטת קרקוב ובית-הספר למשפטים של ממשלת המנדט הבריטי בירושלים וקיבל תואר עו"ד, לל.ב.
עו"ד, משפטן.
עלה לארץ בקיץ 1924.
היה מראשוני חבורת "מעבר" לכיבוש העבודה העברית במושבות, והיה מראשוני מייסדי "גבעת השלושה".
עבד כפועל בפרדסי פתח-תקוה.