היה מזכירו הפרטי של מושל המחוז לענייני היהודים. עם פרוץ המאורעות של 1936 עבר לתל-אביב והקים בה את המשרד המחוזי.
ב-1939, עם פרוץ מלחמת העולם השניה, עבר לתחום בתי המשפט ונתמנה למנהל משרד ההוצאה לפועל בתל-אביב עד 1948.
בתפקידיו כמנהל ההוצאה לפועל בתל-אביב בשנות מלחמת העולם השניה עזר למוסדות הלאומיים לרכוש קרקעות בכל שטחי הארץ. על השטחים הללו הוקמו רוב הישובים בנגב ומספר ישובים בגליל העליון והתחתון ובעמק בית-שאן.
בשנת 1948 קיבל תואר של עורך-דין, ביום האחרון לקיום ממשלת המנדט.
בשנים 1937-1933 למד בבית-הספר הממשלתי למשפטים בירושלים וקיבל דיפלומה של מוסמך למשפטים.
ב-1948 נתמנה כמ"מ רשם בית המשפט העליון בירושלים ועזר בהקמת בית המשפט העליון בירושלים, בראשית 1949 חזר לתל-אביב ונתמנה רשם ביתהמשפט המחוזי בתל-אביב.
ב-1950 נתמנה שופט בית משפט השלום.
בשנים 1954-1951 כיהן כשופט בבית-משפט השלום בפתח-תקוה והסביבה, ומשנת 1954 ועד היום מכהן כשופט בבית משפט השלום בתל-אביב.
בשנות עבודתו בממשלת המנדט 1948-1929 וגם לאחר מכן עד 1952 היה פעיל בהתאחדות פקידי הממשלה בארץ-ישראל.
היה יו"ר הוועד המחוזי בתל-אביב וחבר האקזקוטיבה הארצית.
היה ממייסדי איגוד עובדי המדינה, ומ-1948 עד 1952 היה חבר המזכירות הארצית של האיגוד. בשנת 1941 נתקדש כחבר במיסדר הבונים החופשים בלשכת "שרון" והיה פעיל בכל שטחי הבניה החופשית וב-1969 כיהן בתפקיד של משנה לנשיא הגדול של הלשכה הגדולה של הבונים החופשים במדינת ישראל, נתקדש כחבר במיסדר בני-ברית בשנת 1942 בלשכת "שערי ציון" בתל-אביב.
נשא לאשה את נעמי בת יעקב היילפרין. בניו: עירעם צבי, שרון חיים.
העו''ד ד"ר אליעזר (לודויג) להרפרוינד
נולד בלייפציג (גרמניה) ב-תרנ"ד (17.12.1894).
לאביו בנימין זאב להרפרוינד (מצאצאי הרב אל עזר לב, הידוע בשמו רוקח , ממשפחת הרב אברהם הכהן מצפת, מצאצאיו של דוד המלך ) ולאמו סלואה בת בנימין ארליך. עד גיל 9 קיבל חינוך מסורתי בחדר בקראקאו, בוגר הגימנסיה הגרמנית בלייפציג. ד"ר, מוסמך בפקולטה לכלכלה של אוניברסיטת טובינגן ובעל תואר דוקטור בפקולטה בווינה, מוסמך למשפטים באוניברסיטת דרזדן.
בוגר קונסרבטוריון לזמר בלייפציג.
ב-15.3.1923 נשא לאשה את סופיה בת אפרים איסרליס (מצאצאי הרמ"א ורבי משה איסרליס , שהיה גיסו של ר' שאול וואהל , אשר לפי הידוע מלך לילה אחד בפולניה. הרב משה איסרליס, מחבר ההגהות לשולחו ערוך של ר' יוסף קארו , ממשפחת הרבנים לוריא, קצנלבוגן ומשה מנדלסון). עבד כעורך דין פרטי בלייפציג.
היה נציג ישראל ב F.I.F.A.-ויו"ר ועד הקהילה היהודית בלייפציג.
עוד בהיותו תלמיד התמסר לספורט והתעמלות, בעיקר במשחקי כדורגל.
בשנת 1920 היה ממייסדי האגודה הספורטיבית "בר-בוכבא" בלייפציג ובמשך כל התקופה שימש יו"ר אגודה זו.
ממייסדי תנועת המכבי בחו"ל.
שירת בצבא הגרמני בדרגת קפטן וקיבל אותות הצטיינות.
היה שבוי 4 שנים בסיביר.
במשך עשרות בשנים עמד בשורה הראשונה של פעילי המכבי בחו"ל.
רוב זמנו הקדיש לאירגון בר-כוכבא והמכבי, ובעבודה זו הצטיין במיוחד בהשגת מועדון ומגרש במרכז לייפציג.
היה יו"ר האגודה הציונית בלייפציג. הצליח להשפיע על התושבים היהודיים שנענו לקריאתו לתרום לקרנות הציוניות.
היה חבר ההנהלה הציונית בגרמניה.
היה ציר מטעם הציונים הכלליים בגרמניה בקונגרסים הציוניים.
כשהחלה תנועת הנאצים בגרמניה עמד בראש הקהילה ודאג לצרכיה. עם עלייתו של היטלר בראש הממשלה, קיבל רמז מראש העיר הגרמני בלייפציג, שהיה ידידו שיעזוב את גרמניה. הזהיר את אחיו לעשות כמוהו ובסוף 1938 עבר ללונדון, שם ריכז את עבודת המכבי, כראש התנועה העולמית והיה יו"ר מכבי עולמית בלונדון.