סוף דבר עם הכרך הנוכחי, התשעה-עשר, של ובאנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו", תמו דברי האוסף הגדול הזה, כי תם מעגל חייו של מאספו ומול"ו. תמו הדברים, אך לא נשלמו. דור דור ונחשוניו וחלוציו - וכל עוד לא תמו הנחשונות והחלוציות בארצנו, והן חוזרות ומתחדשות עלינו לימים, לא נישלם הצורך ההיסטורי והלאומי לנטוע את זכר נושאיהן בתודעתם של הדורות הבאים. דוד תדהר חפר את היסודות, הביא בעצם ידיו את חומרי הבניין, והקים מאוזוליאום מפואר לחלוצי הישוב ובוניו. אלה שיקבלו על עצמם להמשיך את המיפעל בצורה זו או אחרת, יצטרכו להתמודד עם הדינמו האנושי, ששמו דוד תדהר, עם מרץ הענקים שלו, עם אהבתו הגדולה לגיבורי אוספו. זהו תפקיד בלתי אפשרי כמעט, כי בלי התכונות הללו, ובשיעור שזכה בו המנוח, אין לגשת בכלל למיפעל אשר כזה.
תשעה-עשר כרכים, שנים ארוכות של יגיעה ללא ליאות - אכן, מיפעל מונומנטלי! ואין אנו יודעים אל מה להשתאות יותר, אם אל היקפו העצום של המיפעל עצמו או אל הישגו העצום של מקימו היחיד. אין זה סתם אוסף לכסיקוני-מיכני של ערכים ביאוגרפיים, אלא הרבה יותר מזה, שכן רוב הערכים הם בעת ובעונה אחת גם זכר לעבר, היינו היסטוריה, וגם סמל לבאות, היינו חינוך. מכאן ערכו היישובי-היסטורי והחינוכי. מושגים מופשטים, כגון נחשוניות וחלוציות, כשהם מתממשים ומודגמים באנשים חיים ובעלילותיהם עשויים לתפוס את דמיונם של בני הנעורים שלנו ולשמש אתגר לשאיפותיהם ולמרצם. ידעו-נא נערינו ונערותינו, שיקראו באנציקלופדיה הזאת, כי כל מה שהם מוצאים ביצירה הזאת לרווחתם הפיסית והרוחנית, לא עלה מעצמו כבמטה קסמים, אלא הוא מזיגה מופלאה של אמונה תמימה, עוז רוח, זיעה, עם נופך חזק של דחף לאומי סמוי. זהו המיתוס של התהוות המדינה היהודית - וזכותו הגדולה של דוד תדהר היא בכך, שליקט בעבודת נמלים סבלנית רבים מגילויי הנחשונות והחלוציות, שבבואם בספר נצטרפו לאגדת הראשית וההמשך, ואותה שימר למעננו.
לידתו של מיפעל האנציקלופדיה היתה בסימן "אבן מאסו הבונים". הוי, עד מה ביקרו מבקרים וניקרו מנקרים ועטו עליו מבקשי מומין לתיאבון! ואילו המשכו, ועד עתה, עמד בסימן של פופולריות מתגברת, בחינת "ראש פינה". נדמו המבקרים והמבקרים, חדלו מבקשי המומין, שכן גבר עליהם המיפעל, והאנציקלופדיה "של תדהר" היתה לאחד מספריהעזר השימושיים ביותר בארץ - במערכות העיתונים, בידיהם של היסטוריונים וחוקרי תולדות הישוב היהודי בארץ.
היוזמה למיפעל האנציקלופדיה לא באה לו לדוד תדהר במקרה, אלא היא פועל יוצא טבעי מן המנטליות המיוחדת שלו - הכישרון המיוחד להיות מעורב עם כל שכבות הישוב, קירבתו הנפשית לאבות הישוב, שעוד אביו, ר' משה בצלאל טודרוסוביץ, היה מקורב אליהם ומגיש להם בצנעה עזרה בצורה של גמילות-חסדים. המנוח הכיר רבים מאבות הישוב, ראה אותם מזדקנים, ואחוז תודעת הסכנה, כי בלכתם מאתנו יקחו אתם את תולדות חייהם, השזורים והארוגים בבניין הארץ, וקם לעשות לשימורן. הצעד הראשון היתה "ספרית ראשונים", סידרה של מונוגרפיות תמציתיות על אחדים מאבות הישוב, שהופיעו אחת לחודש בחוברות צנועות - ותדהר הוא השוקד על איסוף החומר, הוא המממן את ההוצאה, והוא המפיץ את החוברות. ברם, סידרה זאת לא סיפקה את מוציאה, המונוגרפיות היו מעטות והופעתן היתה איטית מבדי להקיף את כל האיפופים של ראשונית הישוב - ואז נולד רעיון האנציקלופדיה ; ושוב הוא היוזם והוא מגשימו ומקיימו וממשיכו, שנה אחרי שנה, בלי ליאות, בלא עזרה כלשהי מן הצד, ובלי לראות בעמלו אלא שכר מועט בלבד.
מוקיריו וידידיו המרובים של דוד תדהר ימצאו מן הסתם דרכים להנצחת שמו. ברם, הוא עצמו, בלי דעת, כבר הנציח את שמו במיפעל האנציקלופדיה. זוהי היד, שהציב לעצמו ואשר תצרור את זכרו בצרור תולדות הישוב והמדינה.
רמת-גןיעקב חורגין