יהודי שטייל בדרך הכביש שבין ירושלים - מוצא, תפש במשך כמה שעות את ארבעת המתנקשים, אף שמפקדיו יעצו לו לחפש את המתנקשים למחרתו ולא בחצות הלילה... בעניינים אלה עשה את הפעולה תמיד על דעת עצמו. התנקשות ביהודים אין לדחות את חקירתה. ידעו המתנפלים והנרגנים "כי הממשלה איננה עמהם" (איל-דוללה מענה).
בראשית 1924 בשוב המשלחת הערבית מלונדון לירושלים, ערכו הערבים בירושלים הפגנה גדולה שנהרה משער שכם לכיוון בית הממשלה. היתה סכנה של "התפרצויות" לעבר השכונות היהודיות. המפגינים, שלא רצו להתפזר, פצעו את מפקד הבולשת קויגלי. תדהר שנשאר יחידי בתוך ההפגנה לא נבהל. פנה למופתי שישב במכונית המשלחת שהיתה מוקפת קהל אלפים וביקש שיסתלק, אחרת יהיה הוא אחראי לכל מה שיקרה. הנהג לא רצה להזיז את המכונה. תדהר הרביץ בו בשוטו, ופגע ב"הוד קדושתו". באותו זמן החל הצבא ההודי להגיע למקום ההפגנה. המופתי הסתלק ואחרי שההודים החלו בהתזת מים המים על הקהל התפזרה ההפגנה וירושלים "התפטרה" מכאב ראש נוסף.
בסוף 1924 נשא לאשה את רבקה בת חנה ורפאל קפילוטו, מחברון (ממשפחת הרבנים הידועים "ישראל").
הזהיר את ז'בוטינסקי מלהיפגש עם "מנהיג" ערבי רמאי ("בשרות המולדת", עמוד 177).
ביוני 1926 התפטר ממשרתו. עבר לתל-אביב ופתה משרד לחקירות פרטיות ובאותו זמן החל לתקוף בעתונות את ראש המשטרה מברוגורדטו על סדרי המשטרה וכו'. עד שנאלץ לעזוב את הארץ היות ועמדו לאסרו לרגלי מאמרו בדצמבר 1926 בשבועון "הישוב" שבו ביקר קשות את ראש המשטרה על השינויים שעמד להכניס לרעת הפקידים היהודים נתיני בריטניה, בזה שעמד למנות סרג'נטים בריטיים כמפקחים על קצינים יהודים בריטיים (פנקס ומוזס - "בשרות המולדת", עמוד 66).
תדהר כתב אז ושאל: אם הממשלה מבדילה בנתיניה הבריטיים, "בין דם לדם", בין נוצרי לשאינו נוצרי, מדוע איפוא לא תמנה סרג'נט בריטי טהור על המפקח מברוגורדטו שאביו יווני ואמו אנגליה ?... מצאו בדבריו אלה עלבון ועמדו להגיש תביעה. מהתביעה לא נבהל, מפני שאי אפשר היה להוכיח במשפט: מה העלבון ? בזה שאמר, כי אביו יווני או בזה שאמו אנגליה ? עלבון מניין ? אבל תדהר חשש מנקמה פרטית, הכוח בידיהם, ובבתי הסוהר היו הרבה אסירים פליליים שנאסרו על ידו, ולוא הוכנס לכלא - "החברה" היו נוקמים בו.
בסוף 1927 נסע לצרפת (לרגלי הנ"ל) וכעבור חודש חזר למצרים ושם נשאר כמה שנים והמשיך את הקשרים עם הארץ. יהד עם ד"ר ישראל בן זאב ואחרים יסד את "המועדון העברי" בקהיר, הצליח לרכז כחמש מאות הברים מבני הארץ ודוברי עברית. סודרו שעורי ערב לעברית. קרן היסוד וקרן הקיימת מצאו עזרה רבה במועדון זה. סודרו הרצאות ובקהיר הרגישו את היד המארגנת והמקשרת לא"י.
קשר קשרי ידידות וספורט בין המכבי בא"י וארגוני הספורט במצרים. גולת הכותרת של פעולותיו במצרים החלה בשבת 24 לאוגוסט 1929 כשנתפרסמו בעתונות הטלגרמה של רויטר, שביום שישי 23 באוגוסט פרצו מהומות בא"י. שלח טלגרמה לראש המשטרה שבה הציע את שירותו, וקיבל תשובה שלילית (ראה בעמוד 184). א"י היתה מנותקת, אין טלפונים, טלגרמות, וכו' ושם נרצחים יהודים בחברון, במוצא וכוי. תדהר השיג תקציב והחל לחפש קשרים טלפוניים עם הארץ ומצא את הקשר ליצחק בן צבי ולרחל ינאית אשתו. קיבל מהם את כל הידיעות והעבירם ללונדון. בתשובה טלגרפית מההנהלה הציונית מיום 26 לאוגוסט (נתקבלה ב-27) נאמר : אין לנו כל קשר ישיר עם הסוכנות בירושלים. המשיכו להודיענו תכופות. וכן קיבל טלגרמה חתומה מקפלנסקי, ארלוזורוב והוז (ראה עמוד 186). והקשר הזה, הפרסום שניתן בעולם הרחב הביא להשקטת הרוחות. העביר ממצרים נשק, תיבות איתות וכו' לארץ.
עמד על המשמר וריגל את המשרד הערבי ואת ועד ההגנה הערבי הפלשתינאי בראשותו של ד"ר שהבנדר ואת הועד הסורי הפלשתינאי. את תוצאות חקירותיו היה שולח לקולונל קיש. נלחם נגר תעמולתם במצרים ומצא תמיד את הדרכים לשתף בעבודה זו את הרב חיים נחום וראש העדה יוסף ארסלאן קיטאוי פשה שלא רצו להתערב בשאלות שאינן נוגעות ליהודי מצרים...
מחליפת המכתבים בינו ובין קיש והסוכנות רואים על מעשיו הגדולים של תדהר בימים ההם. במשך שנה פרסם מאמרי התקפה בעתונות הא"י נגד ממשלת א"י וגילה את פרצופיהם