של ראשיה. כל המאמרים נדפסו בספר "בין הפטיש והסדן" (1932). הספר נפוץ וחלק ממנו הוחרם... המאמרים נדפסו אז גם ב"דבר" וגם ב"דאר היום" של הריוויזיוניסטים. התפרנס במצרים בעבודתו בחברת האחריות "יהודה" ואת העבודות הציבוריות עשה כרגיל לא על מנת לקבל פרס. עמד בקשרים עם פרופ' הוגו ברגמן והעביר לבית הספרים הלאומי ספרים בערבית שאסף מידידים וכך יצר בספריה הלאומית את המחלקה לספרות הערבית החדשה.
עמד לעזרתו של דיזנגוף בשנת 1931 בהקמת המוזיאון של תל-אביב (ראה עמודים 221, 222), אסף תמונות ותרומות והשיג בתל-אביב מספר חברים תומכים.
הזהיר את ויצמן במרץ 1931 בשעת בקורו במצרים מלהפגש עם כמה ערבים ידועים לשם משא ומתן בענייני "השלום", שאינם "מנהיגי שלום" ורחוקים מלהיות בעלי השפעה, אלא להיפך - "מלאכי המוות היו" (ראה עמוד 203). הגיש עזרה רבה לקלוריסקי שעמד בראש "הלשכה המאוחדת לשאלה הערבית" שעל יד הוועד הלאומי והסוכנות. אסף במצרים תמונות וחומר בקשר לוועדת החקירה לכותל המערבי. פרסם את נאומו של דוד ילין בוועדת הכותל בעתון המצרי הערבי "אל-מוקטם", אחרי שהעתונות הערבית שם לא הסכימה לפרסם את דברי ההגנה של היהודים (ראה עמוד 215). שלח למחלקה המדינית של הסוכנות חומר רב ותמונות ליצירת ארכיון לשאלות המזרח.
בסוף 1931 חזר לארץ ופתה שוב את משרד החקירות הפרטי שלו. הוציא שתי חוברות "החיים" ו"לכל" בענייני דיומא.
יחד עם שלמה בן ישראל הוציא 28 חוברות "הבלש" במטרה לחנך את הנוער בענייני הגנה, גילוי פושעים וכו'. עמד בקשרים עם סופרים בכדי לתת לחוברות צביון לאומי וכו'.
בשנת 1932 כשהחלו התנקשויות ביהודים בארץ ויד נעלמה החלה שוב לרקום פרעות בישראל (זורקי הפצצות בנהלל, ביג'ור וכו') נסע לחיפה והגיש עזרה לחוקרים יהודים בגילוי קבוצת המתנקשים. מסר דין וחשבון על הכנופיה שמרכזה היה בחיפה ושבראשה עמד שיך עז אל-דין אל-קסם. העתקה מהרפורט נמסרה גם לממשלה שגם לה היו ידועים פרטים על הטרוריסטים הפעילים האלה לאחר שהמשיכו להתנקש בבלפוריה, כפר חסידים, תל-יוסף וכר'. הם המשיכו בעבודה עד סוף 1937 והממשלה לא הכחידה אותם עוד בשעת גילוייה.
בשנת 1932 גילה את רוצחי הרוכל המנוח יוסף יהודה לוי מירושלים שנהרג בבית להם.
בפרוץ המאורעות ב-19 באפריל 1936 העביר לתל אביב במונית את היהודים שנשארו ביפו בבתי ערבים. סיכן את עצמו בשעת היריות וההתקפות והציל עשרות נפשות. שלח לנציב העליון מכתב הצעות לפעול נגד הפורעים שחלק רב מהם הוגשמו, אבל באיחור זמן - כרגיל. לקח חלק פעיל בגילוי רוצחו של המהנדס צואנגר.
בשנת 1940 היה ממארגני "מכון ז'בוטינסקי" ורכש 2 ארונות ברזל ו-60 כרכי אלבומים גדולים לשם ריכוז החומר לתולדותיו של ז'בוטינסקי, לכבוד יובל ה-60 שלו.
יסד את הוועדה למען תלמוד תורה "שערי תורה" בנוה שלום, המפעל החינוכי הראשון ביפו (נוסד על ידי אביו) שהמשיך את קיומו, כי ראה בהתפתחות המפעל כעין מבצר לישוב הישן בגבול יפו. עם סגירת המוסד היו רבים עוזבים את נוה שלום ועוברים לתל-אביב.
נתן יד לעו"ד ד"ר אברהם וינשל ביסוד "בני חורין" במטרה להקים מכל המוסדות של הישוב והיהדות בחוץ לארץ ממשלה יהודית זמנית בגולה.
יסד את ה"קרן לבית השומר העברי" בא"י בנשיאותם של יהושע חנקין ואברהם שפירא, במטרה להקים "בית לשומר העברי". היה פעיל בחברה "ידע עם".
הצטרף ל"התאחדות בני הישוב", יזם והקים מועדון על כל רהיטיו בתל-אביב. רכש מספר רב של חברים, דאג לתקציבו. יסד את "ספרית הראשונים" שהוציאה 16 חוברות על אישי הישוב הישן בעריכתו של יעקב חורגין.
הוציא את תולדותיו בשנת תרצ"ח, בספר בשם "במדים ובלא מדים" (25 שנה לעבודתו הציבורית).
בתרצ"ח הוציא לאור את זכרונותיו של גבור פתח-תקוה, ראש השומרים אברהם שפירא - בשני כרכים (בלוויית תמונות ובעריכת י. אידלשטיין). השיג בעצמו את התקציב הדרוש.
בשנת 1944 יזם ואירגן את "חדש אהרן אהרונסון" במלאת 25 שנה לפטירתו. הצליח להקים את כל הישוב על רגליו. נערכו אזכרות בכל הארץ, מאמרים נכתבו בכל