העתונות. בהשפעתו המליצו דוד בן-גוריון וברל כצנלסון להוציא בול לזכרון אהרן אהרונסון ע"י הקהק"ל. את התקציב להנעת המפעל האמור, השיג בעצמו.
בשנת 1938 נחטפו הקצין לייזרוביץ ורעייתו בידי הערבים ונרצחו. סידר "הגרלת מכונית" ואסף סכום כסף לטובת הילדים.
הוציא לאור חוברת "מאה שערים" של מנחם ברגר, "ילדי העוני" של יעקב רמון, שני כרכים לכתבי יעקב חורגין, "מרקו ברוך" מאת ד"ר יעקב וינשל. חוברות: בנימין יהלום, חיים שטרלינג, יוסף ריבלין, עם נחלת יצחק מראשיתה .עזר לאורי אבנרי להוציא את עתונו "במאבק" ולמחתרת (ההגנה) בצפת את עתונה "קול צפת".
בימי המלחמה העולמית השניה נתמנה לחוקר הצבא, בעיקר לאלה הפונים לקבל עבודה בצבא ולמתגייסים וכן נגד "הגיס החמישי". מילא את שרותו בלי כל מטרה של קרדום לחפור בו, כי "בתשלום" יש למשלם זכויות של דרישת "עבודה" ולזה לא הסכים. הביא הועלת רבה לישוב על ידי קשרים אלה : עמד בקשרים קבועים עם אליהו גולומב ועזר גם ללח"י ולאצ"ל ע"י מסירת ידיעות שעניינו אותם מהנעשה בבולשת הבריטית. נהפך במשך הזמן למקשר בין ההגנה וארגוני המחתרת הנ"ל ומנע במקרים רבים "מלחמת אחים". ומצד שני יצר לו שונאים, את מפקדי הבולשת ביפו ובמרכז בירושלים, שראו בו לוחם אמיץ שאינו מזדהה עם "השקפותיהם". הם הצליחו להשפיע על הצבא לערוך חיפוש במשרדו ולאסרו. כל ארכיונו הועבר ליפו לשם בקורת. למחרת החיפושים והמאסר נתבררה לצבא "הטעות שהוטעה" ותדהר שוחרר וכעבור זמן מה הוחזר לו הארכיון.
כשהנאצים נמצאו בסוריה והלבנון (במלחמה העולמית השנייה) העבירו נשק רב לערביי א"י. הצבא הבריטי התכונן לעזוב את מצרים והמזרח התיכון. המצב בארץ היה קשה. תדהר יסד ועדה מיוחדת (ש. טולקובסקי, ג'ק פדבה, דוד ישראלי ועוד) שתתעניין בהשגת ידיעות מהנעשה אצל השכנים הערביים בקשר עם קבלת נשק מקוריה. אסף סכום כסף להוצאות. התקשר עם ארגון השומרים העברים ע"י מזכירה אברהם דרויאן, לשם ארגון קבלת ידיעות בעזרת חברי הארגון המפוזרים בארץ. מצד שני גמר תדהר עם מנהל האינטליג'נס הבריטי ביפו, שאת הרפורמים ימסור לו בתנאי - שהמשטרה הצבאית וצבא בריטי יעשו את החיפושים ולא המשטרה הבריטית עם "יועציה הקצינים הערבים"...
בפעולה זו הצליח מאד. הרבה נשק נתפס והוחרם. ראש הש"י אז - דוד שאלתיאל ואליהו גולומב (ראש "ההגנה") התעניינו מאד - להעביר את הפעולה לידיהם.
ב-1963 הוציא לאור את ספר זכרונותיו "בשרות המולדת", הסוקר תקופה של 48 שנות עבודה ציבורית. הספר מכיל 448 עמודים.
בראשית תש"י הקים (לפי יוזמתו של השופט שלום קסאן) לשכה חדשה של בני-ברית על שם המנוח "יצחק ילין". במשך זמן קצר הצליח להקים לשכה מאורגנת בת 50 אחים שנתקבלה באהדה בחוגי בני-ברית בארץ.
ב-1968 נבחר למשנה נשיא כבוד של לשכת הבונים החופשיים "ברקאי".
ב-1970 נבחר לנשיא לשכת בני ברית ע"ש יצחק ילין.
בספטמבר 1970 העניקה לו הוועידה הבינלאומית השנתית של איגוד הבלשים העולמי, בראשותו של דוד אלמוג, את הפרס השנתי של האיגוד בעד פעולותיו בתחום הבלשות ובעד עיסוקיו ביושר ובאמונה במקצוע.
החל משנת 1946 ועד יום מותו, ערך והוציא לאור את מפעל "האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו", ובמשך 24 שנים הצליח להכין חומר לתולדותיהם של אישי הישוב הישן והחדש ב-19 כרכים המכילים 5816 עמודים - כפולי טורים ובהם כ-6000 ערכים. האנציקלופדיה מקיפה דברי ימי הישוב על כל עדותיו וזרמיו.
בשנותיו האחרונות לקה בלבו ושכב מספר פעמים בבתי הולים. לא שעה להוראות רופאיו להאיט קצב עבודתו והמשיך לעבוד במלוא מרצו עד הרגע האחרון.
נפטר ביום שלישי י"ז כסלו תשל"א 15.12.70, בעת ארוחת בוקר בטרם הספיק להשלים את כרך הי"ט של האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו.
נטמן בבית הקברות בקרית שאול, בחלקת הסופרים, באחוזת קבר שקנה לעצמו שנה לפני מותו.
צאצאיו: אסתר רחל, אשת שלמה (סיימור) וייץ ; משה בצלאל, נשוי לזהבה בת שלמה פרחי. נכדיו: רועי ושלומית תדהר.