משהו על אנציקלופדיות לא הכרתי אישית את דוד תדהר, אשר בימים אלה הלך לעולמו, והוא בן 73, וגם לא התעניינתי במיוחד במחרוזת-האגדות סביב הבלש העברי הראשון, ובמשך שנים רבות אף נעזרתי רק לעתים רחוקות ב"אנציקלופדיה של אישי היישוב", והנה רצה המקרה שדווקא במשך החודשים האחרונים עסקתי באיזו עבודה שחייבה אותי שלא לסמוך על הידע והזכרון האישי שלי (אשר בדרך-כלל עומדים לי די-צורכי), ולא-פעם הלכתי אצל "תדהר", ולא רק שלא התאכזבתי, אלא במידה הולכת-וגדלה התפעלתי מהעבודה העצומה המושקעת ב-18 הכרכים אשר לפנינו, ובעיקר - מהדיוק ומהמהימנות. כמובן, העובדה שאנציקלופדיה זו מושתתת בעיקר על עבודתם של ה"ערכים'' עצמם, קובעת הגבלה מסויימת לגבי מידת האובייקטיביות והשלמות, אך מוסיפה גם מידה של חן. ומכל מקום - על התאריכים הביוגראפיים והביבליוגראפיים אפשר לסמוך. תוך שימושי התדיר באנציקלופדיה לא נתקלתי בשיבושים, ומי ייתן שיימצא למיפעל הכביר גואל, אשר ימשיך בו לאחר הסתלקות יוצרו.
גבריאל שטרן "על המשמר", 23.12.70 ליום השלושים רבי יהודה הלוי בשירו "הדמעות" אומר: "הידעו הדמעות מי שפכם. וידעו הלבבות מי הפכם בתוכם" - כן, הרגבים שקיבלו אל תוכם את ידיד נפשי וחבר הנעורים שלי, לא ידעו איזה אוצר יקר, כלי חמדה קיבלו אל תוכם.
ישנם שני סוגי דמעות : דמעות שבעין ודמעות שבלב; הדמעות שבעין הן פרי הצער הגלוי והדמעות שבלב הן פרי הצער שבלב, ועל מות יקירי דוד תדהר, יש לבכות בשתיהן, בדמעות שבעין ובדמעות שבלב.
קשה להסתגל למחשבה הנוגה, דוד תדהר האיש הדינאמי, הער, החי והתוסס; הפעיל והמפעיל, העושה והמעשה, היוזם והמגשים - איננו. שוב לא נראהו בכל עשייה ציבורית בה היה הרוח החיה והנשמה הערה ; לא נפגשהו עוד בכינוסים ישוביים, ושוב לא נחזהו בהתלהבות-הנעורים המתמדת, בלהט ובדבקות הנפשית שלו. בכל המעשים הטובים שעשה תחת השמש. יקירי דוד למד ממידותיו של הקב"ה והיה "זורע צדקות ומצמיח ישועות", הוא היה עובד סוציאלי בלתי מוכתר, שבלבו המלא רגשי-אנוש וחמלת-אדם; בלב היהודי החם שלו, הביא ישועה לכל קשי-היום ומתי-הנפש שפנו לעזרתו. יום יום היה נחפז בדרכו, מכתת רגליו, ואף בשנותיו האחרונות כשחלה קשה ברגליו, כדי למהר ולהמציא מזור וישע לנדכאים ונכי רוח. הוא היה איש הלב, איש המצפון האנושי והמוסר היהודי, כפי שירש אותם מהוריו המופלאים בעשיית חסד וצדקה.
דוד תדהר היה מבחירי בניו של הישוב היהודי. כל חייו היו שרשרת פעולה ומעש לטובת הישוב העברי בארץ-ישראל בכל המצבים והתנאים שישוב זה היה נתון בהם. לוחם נועז, איש ברזל ללא חת, דובר אמת בגלוי, ללא משוא פנים על ליקויים בציבור ללא מורך. הוא היה לא רק יוזם, מארגן פעולות ציבוריות ישוביות רבות ; חולם על תוכניות נועזות, אלא גם מבצע ומגשים. בימי חייו ביצע מעשים נועזים להצלת הישוב שנאבק תחת עול שלטון הטורקים המשעבדים ועול השלטון המאנדטורי, מעשים שישארו לתפארת בתולדות ישובנו בארץ.
בדוד תדהר פעלו שני כוחות : חזון והגשמה. הוא ירש זאת מאביו ר' משה בצלאל טודרוסוביץ ז"ל שהיה עסקן ציבורי מובהק, ממייסדי התלמוד תורה וישיבת "שערי-תורה" ביפו. ממנו ירש את אהבתו הגדולה לציון ואת זיקתו הנאמנה ליהדות ולמסורת; ומאמו הצדקנית אסתר רחל ע"ה שהיתה עושה ומעשה לצרכי צדקה וחסד, את הכשרון להיטיב עם הבריות, ולהרבות במעשי חסד וצדקה.
כשהופיעו ספריו, וביחוד: "במדים ובלא מדים" ו"בשרות המולדת" קיבלם הקהל בהתלהבות רבה, וזכרונותיו של מי שהיה הקצין העברי הראשון במשטרת ארץ-ישראל ומי שהיה מפקד המשטרה העברי הראשון במשטרה במחנה יהודה בירושלים - נקראו זכרונותיו