- כמוס-פנים, כממתיק-סוד, נוסח בלש-בן-בלשים. היתה הרבה ראשונות בכל מהלך-חייו: יליד ה"סלאם" של נווה-צדק ובן-טיפוחים של "אחוזת-בית"; מראשוני הקצינים העבריים במשטרת המאנדאט, אשר ממנה נאלץ לפרוש באמצע שנות-העשרים ; מייסד משרד-החקירות הפרטי הראשון בארץ (הוא היה אורח-הכבוד בכינוס הבינלאומי של בלשים שהתקיים השנה בתל-אביב). לא לכל ההתחלות שלו היה המשך. כיום, אין כמעט ספרות-"מסתורין" ישראלית מקורית - ורבים מצטערים על כך בכנות: "סיפור-בלשי" הכתוב כהלכה אינו משחית את הטעם הטוב, ואפשר שהוא בידור תרבותי יותר מאותה צעקנות של מלל וצליל הבוקעת כל שעות היום ממקלטים וממיקרנים. משרדי-חקירות פרטיים הם עסק קצת שנוי-במחלוקת. אכן זכותו הקיימת ועומדת של דוד תדהר היא בתחום אחר, "מיושב יותר": הוא שיזם, הפיק וניהל את "האנציקלופדיה של חלוצי היישוב ובוניו", - "כולבו" רב ערך של ביוגראפיה, ביבליוגראפיה והיסטוריה ארצישראלית. זהו ספר-שימוש שכבר אי-אפשר בלעדיו - כפי שיודע מנסיונו כל עתונאי וכל מי שעוסק ביחסי-ציבור. "האנציקלופדיה" של תדהר אינה ערוכה במיתוד מדעי, אבל היא ספר חי ותוסס: גאלריה ססגונית של אנשים ונשים, בעלי-שם וצנועים יותר, שהטביעו חותם כלשהו על חיי החברה הארצישראלית. הרבה אהבת-אדם ואהבת ישראל מושקעות בספר הזה; ואכן כל יודעיו של תדהר מעידים בו, כי חיבת-הבריות וטוב-לב ושאיפה לעזור לזולת היו שורש נשמתו.
מאמר ראשי "על המשמר", 17.12.70 הבלש בעל לב-הזהב אלה שהכירו את דוד תדהר ז"ל כתמהוני המוציא לאור ספרים ונזכר מדי פעם בעתונים בשל עברו ה"בלשי", לא ידעו אל נכון עד כמה היה האיש היקר הזה טרוד עד יומו האחרון בחיי הזולת.
מנהג היה נקוט בידיו: אדם בצרה - ישיחנה לתדהר והוא ישמע, יחקור, יעזור. הוא היה מוסד-סוציאלי של איש אחד, בעל לב שלא היה קץ לרחבו, פעיל במידה בלתי-רגילה, נמרץ כפי שמעטים נמרצים כמותו. וקרוב לוודאי, שדאגותיו המרובות לאחרים, הן שהפסיקו אתמול, בשעה 9 בבוקר, לנצח את פעולת ליבו. הוא אכל את ארוחת-הבוקר עם אשת-נעוריו, רבקה, בדירתו הקטנה שברחוב שינקין בתל-אביב, נגס נגיסה - ומת.
ימים ספורים לפני כן עסק תדהר בהמצאת "פאטנט": הוא העסיק רפד ונגר, שיעשו מזרון בעל צורה מיוחדת, שעתיד היה להקל על חייל נכה, פצוע קשה בשתי רגליו, שלא יכול לעשות הרבה בלא עזרה. את החייל הכיר בעת ששכב בעצמו בבית-החולים "הדסה" בתל-אביב, לפני כשלושה חודשים, אחרי אחת מהתקפות-הלב הרבות, שפקדו אותו בשנים האחרונות. אך תדהר הטוב יצא מבית-החולים, התרוצץ בניגוד להוראות רופאיו, הרשה לעצמו אי-אלה מאכלים, שלא עלו בדיוק בקנה אחד עם מירשמי הדוקטור ועד שעלה בידיו לדאוג להתקנתו של אותו מזרון, נודע לו, שלחייל המסכן קטעו את שתי רגליו.
לפני שנים אחדות הרסו גשמים את משרדו הטחוב ברחוב נחלת-בנימין, אותו משרד עלוב, שבו נולדה האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו. הוא העביר את ספריו וכתביו לחדר סמוך לדירתו, שם אפשר היה לראות אתמול את מפעל חייו מסודר בתיקיות ובכרטיסיות, ששום ארכיון מקצועי לא היה מתבייש בהן...
לכתוב על תדהר בשורות ספורות, הרי זו הכנסת דמותו של אדם גדול למיטת סדום, נזכיר, איפוא, רק שמיודד היה ומוכר במקומות רבים על-ידי כל המי-ומי, נכון היה לכרות אוזן לכול, מתווכח על כל נושא שבעולם במלוא הלהט והחום, שבו נשרף לבו. לפני שנה, אחרי שנחלש מן ההתקפות שפקדו את לבו, קנה לעצמו אחוזת-קבר בבית-העלמין בקריתשאול. לפני ימים אחדים הלך לבקר במקום ואמר לאחד ממכריו הקרובים, שהוא רוצה להיות בטוח, שהכל בסדר לקראת יומו האחרון.
באחד הארגזים עמוסי הניירות, הכרטיסיות, התיקיות, הרישומים, שהשאיר בביתו, מצאו בתו ובנו מדריך ומורה-מקום, המסביר להם בדיוק, בשיטה "תדהרית" מובהקת, באיזה מקום נמצאים שטרות שפרע, למי שילם הכל, ממי מגיע לו, מי היהודים שלהם הוא תורם ובמי הוא תומך. ובאחד המקומות החבויים הרבים בכרטסת: הוראות לאחר-המוות,