מעין צוואה לא-רשמית, כתובה בכתב-ידו, בלשון ציווי, שאין אחריה ויכוחים: לא לשאת לי הספדים... לא להקים על-שמי מפעלים... לא להגזים...
גם בלכתו התעלם תדהר מעובדת-חיים זו: כמה קשה היה להגזים, כשדיברו בשבחו.
גבריאל שטרסמן "מעריב", 16.12.70 הבלש העברי הראשון דוד תדהר נולד כבן-תפנוקים. הוריו שכלו שישה ילדים בטרם נולד, והוא היחיד שנותר להם בחיים. אביו, ר' משה בצלאל טודורסוביץ שעלה ארצה מרוסיה, יהודי נאה, שזקן-מידות לו, ייסד תלמוד-תורה ביפו. דוד נשלח ללמוד שם. סיפור ילדותו הוא סיפור הווי של יפו בתחילת המאה, בטרם היות תל-אביב. במקום ללמוד, אהב להתרוצץ ולשחק. ובמה שיחקו הילדים בשנות התשעים ? ב"גרעיני-מישמיש, כפתורים ועפיפונים, על שפת-הים של נוה-שלום". הוא היה ילד מפונק : תמורת כל ארוחה שהואיל לאכול - שילמו לו הוריו בכסף מלא. אך מילדותו חלם להיות שוטר עברי.
מובן שעקב חלומות כאלה, נתבטל מתלמוד התורה. השתעמם ומצא לו עיסוק: שלח את כתבתו "לכל מיני פירמות גדולות בחוץ-לארץ", שכר ילד שידע לועזית, וכתב להם מכתבים בשם דוד טודרסוביץ, הקומיסיונר : החלו ערבים מגיעים עם הדואר בשקים, דוגמאות של בתי-חרושת : מצעצועי ילדים ועד אבקות-נגד-פשפשים! יפו של ראשית המאה מסתבר, היתה כר נרחב לשעשועים כאלה. אבל הוריו של דוד, משראוהו משתעשע, הכניסוהו לבית-מסחר לרפואות, למען יהיה איש חרוץ בעבודתו. ניקה בקבוקים, וגם הצטרף לאגודת מכבי, אשר קמה אז בתל-אביב שנוסדה, ונלחמה לחלץ ילדים מהמיסיון. תפקידו של דוד: הוא עמד והשגיח, ארב מבחוץ לראות מתי מסתלקים השוטרים "וזה היה תפקידי הראשון כבלש".
* כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה, היה בן 17. רעב היה בארץ. ובתל-אביב שלט חסן באי, והקיימקאם בהאג'אלדין "איש רשע ומזימה"; ומצאו שאלדין בגימטריה - המן. העותומנים גבו מהיהודים את צרכי הצבא, בגדים ומזון ואנשים לגייסות, והרבו להתעלל בישוב. קם בארץ גל של "התעתמנות" בין בני הישוב ואף אליעזר בן-יהודה היה כותב בעתונו: "יהודים, היו עותומניים !" חבשו כולם תרבושים - לאות כי עותומניים הם. אך זה לא הועיל. מי שלא האמינו להם גורשו, ואלה שהאמינו להם - גוייסו לצבאות התגר. ויותר מששכלה החרב - אכל הרעב.
דוד עבד אצל הרשם העותומני - ושינה את גיל המתגייסים, הצעירים או הזקנים, כדי שלא ילכו לצבא. אחדים - שינה את שמם : מברוך - לברכה, מחיים - לחיה : כך ניצלו מן המלחמה. ובהזדמנות זו - שינה גם את שמו מטודרסוביץ - לתדהר.
התחיל הישוב העברי להתמרד בטורקים : תדהר עזר בהעברת נשק לירושלים ואף הרג כמה מהטורקים "היותר-רשעים". לימים, בעת הגירוש, סייע לאנשי תל-אביב ולמאיר דיזנגוף. אחר הגירוש הגדול מתל-אביב, עבר לפתח-תקוה ועזר לאנשי ניל"י. כעבור חצי שנה - כבשו הבריטים את הארץ.
בא זאב ז'בוטינסקי ואירגן גדודים עבריים. גם תדהר הצטרף לשורות הגדוד. נסע למצרים והתאמן עם הצבא. הוא התפעל מקהיר, העיר הגדולה, שבה אף נוסעת רכבת חשמלית! תדהר נתמנה בצבא לשר-המים והיה מחלק מים לחיילים, יחד עם ברל כצנלסון. אבל בארץ החלו פרעות ביהודים. עזב תדהר את הצבא עם כמה מרעיו; הם גילו במושבות ערבים שגידלו פיאות, והתחפשו לתימנים, התערבו בתושבי המקום וזממו להשמידם. עשו להם תדהר וחבריו מה שזממו לעשות לאחרים. וגם שני ערבים ששפכו פח נפט על יהודי ושרפוהו - חיסל תדהר. למען ייראו. הוא הגיע למסקנה, כי יצליח לפגוע הרבה יותר טוב ב"מתנכלי-היישוב באופן רשמי". מה עשה ? התגייס למשטרה הבריטית והגשים את חלומו מילדות: נעשה שוטר עברי אמיתי! נתמנה לקצין וקיבל "קו" על כתפו, וכמובן, כובע גבוה שחור של שוטר. בסוף נתמנה למפקח המשטרה בירושלים, עד סוף שנת 1925.