באותה שנה גם אירע במשטרה מאורע חשוב: במשטרת ירושלים נערכה החקירה בעברית, "ואורו עיני השופט לבנון מגיל, בראותו בפעם הראשונה את התיק העברי. לאמור : אשרינו שזכינו בכך".
* בחודש יוני 1926, פרש ממשטרת פלשתינה א"י ופתח משרד חקירות ראשון, ומאותו רגע נהפך לבלש תדהר האגדי. פרט לכמה שנים, שבהן ישב במצרים ועשה רבות למען הישוב, עבד תדהר בארץ כבלש פרטי שכמוהו עוד לא היה. במשרד החקירות שלו עבדו רבים, החל בבלש השני של הישוב - דוד אלמוג.
* תדהר היה כבר איש מוכר מאוד. מנהיגי הישוב, הסופרים, העסקנים וכל מי שהוא משהו היו ממיודעיו. הוא סייע לרבים בעזרת קשריו, שגם הם היו לאגדה. כמו שבימי הטורקים היה מקורב לאנשי ניל"י והשומר כאחד, וגם היה איש מודיעין הבקי במתרחש אצל הטורקים והערבים, כן היה בימי המנדט. הוא נמנה עם מייסדי ההגנה, אך היה עוזר פעיל לאנשי לח"י. היה נכנס ויוצא אצל ראשי הישוב, פועל בגלוי ובסתר. קשריו הרבים עם הבריטים סייעו לו להשיג מהם אינפורמציות סודיות, שהעביר בחשאי ל"ישוב". הוא נהפך למין מוסד-מודיעין-של-איש-אחד, ואת ידיעותיו הסודיות העביר על-ידי בנו בצלאל ובתו אסתר אל אנשי ההגנה והמחתרות האחרות.
הוא הזהיר מראש אנשים שעמדו להיעצר והם הספיקו להימלט לפני בוא השוטרים. הוא לימד את בנו בן ה-13 לרשום ולאסוף את מספרי המכוניות של האינטליג'נס ולעקוב אחריהן. הוא נשלח על-ידי הבריטים לצלם את הלווייתו של זוסיא שחורי מראשי ההגנה והזהיר כי הכוונה לצלם את מנהיגי ההגנה : במקום שילכו אחר הארון - נתערבבו מנהיגי ההגנה בקהל, וכך סוכלה המזימה.
במבצע מסובך, שיזם עם גיסו, עבד תדהר אצל הבריטים בסידור תעודות-זיהוי והעלים את תצלומי אנשי-המחתרת שנכללו בהם. הוא הודיע במפורש לאליהו גולומב כי ימסור לו רק ידיעות על הסוכנות וההגנה - ואילו בעניין לח"י ואצ"ל - ימסור רק למחתרות עצמן. "ובמשך הזמן, נעשה מקשר נאמן על כולם". הדבר היה בימים, שהיחסים בין המחתרות היו מתוחים מאד.
מעטים התמצאו בתולדות הישוב כמוהו. היא אהב אנשים חשובים וידע עליהם דברים שהכל רצו לדעתם. אט-אט ריכז אינפורמציות מפתיעות על כל מי שפעל בארץ, מתחילת המאה. באותה תקופה נבט בו הרעיון להוציא אנציקלופדיה, שתוקדש לחלוצי הישוב ולבוניו, אחרי ש"ראיתי בכאב לב, איך חלוצים, שבנו את הארץ, הלכו לעולמם בלא שיישאר זכר לפעלם, ולפעמים אף לא תצלום".
בשנת 1946 ההל בהוצאת האנציקלופדיה.
האנציקלופדיה היתה מיפעל חייו של דוד תדהר כמו שחקר כל חייו פרטי-פרטיהן של פרשיות וגילה כשוטר ובלש אנשים שנעלמו כך תר עכשיו על עקבותיהם של אנשים שמתו וזכרם אבד, כמיפעל-בן-אדם-אחד, ישב וכירטס, ורשם, וקיטלג וערך, והוציא את האנציקלופדיה, כרך אחר כרך.
עד לימיו האחרונים ישב, ער וצלול, והמשיך לערוך את כתביו. אך יותר ממה שכתב - מרתקים הדברים שלא כתב. הוא היה מעיין לא-אכזב על כל הפרשיות הנעלמות שהיו אשר ביקשו להסתירן. כאיש נאמן על הישוב המאורגן ועל המחתרות הפורשות ידע את האמת על פרשות רבות: מרדיפות ניל"י ולח"י ועד לרציחות של דוידסקו וארלזורוב. ולסיום: אפשר לצטט את הדברים שאמר ביאליק על תדהר לפני שנים רבות: "תדהר, מין עץ בלשון הקודש, ומן המפורסמים בארצנו, מפקד משטרה שפעל גדולות ונצורות לטובת הכלל. בעל כשרונות מיוחדים, יוצאים מן הרגיל ושם תהילה לו בארץ, על כל מעשי תקפו וגבורתו. בחור עם עצמות, עם מוח מפותח, מלא וגדוש, ומקורו לא אכזב".
תמר מרוז מוסף "הארץ", 18.12.70