הצעה: פרס ישראל לספרות תשל"א - לדוד תדהר כותב שורות אלה, היו לו הזכות והכבוד לעבוד שנים רבות במחיצתו של דוד תדהר ז"ל- שהיה, לדעתי, כמו אחד מל"ו הצדיקים - ולהכיר את האיש שנהפך עוד בחייו לאגדה. הוא היה בעל מרץ ויוזמה בלתי רגילים, המסוגל לעבוד 24 שעות ביממה. היה בעל זכרון פנומנאלי, "אנציקלופדיה חיה". לא היתה אישיות בישוב ובעולם הערבי, ובכל המזרח התיכון, שתדהר לא ידע על עברו, על הנסתרות והנגלות.
הגדרה קולעת לאישיותו הרב-גונית, ניתנה באחד התיאורים של הסופר והפולקלוריסטן קדיש יהודה סילמן ז"ל, כדלקמן: "נשמה מורכבת, קשה-לב, ורך-לב, ותרנות וקפדנות, אדנות ובלשות, פזיזות ודייקנות, סייפות וסיפרות, נאמנות וחשדנות, רגש יהודי בפנים ושליטות יבשה מבחוץ מכל אלה גובש אופיו של דוד תדהר, בכל התהוות חיינו בצורתם החדשה בארץ יש גם מחוטי רקמתו של אדם תוסס זה".
פרשתי טיבו של נער עברי, שגדל ביפו, בנו של משה בצלאל טודרוסוביץ ז"ל, חניך בית-ספר "תחכמוני" שבחר בעצמו את דרכו בחיים. הוא היה הבלש הראשון ועם זאת "המשוגע לדבר אחד" - חיבור "האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו", - סיפור תולדות חייהם של החיילים האלמונים שחלמו את חזון תקומת ישראל ועשו להגשמתו.
חומר רב טמון באנציקלופדיה שהיא מפעל יחיד של איש רב מרץ שנתן חייו ודמיו, ודמים תרתי משמע. הוא הרס את פרנסתו - להגשים חלום חייו. הכרך הראשון של האנציקלופדיה נדפס ב-1946, ובאורח פלאי נדפסו בזה אחר זה 18 כרכים.
ספרים רבים חיבר, והוציא עשרות חוברות "הבלש" לטיפוח מעללי הגבורה והלהבת דמיונם היוצר של הנוער העברי בתקופת המנדט הבריטי.
על האנציקלופדיה שלו אמר תדהר: כשם שבספר נחמיה הונצחו שמות כל המשפחות שהשתתפו בבנין חומת ירושלים ותוארו סבלם, מלחמתם, והרפתקאותיהם - כך חייבים להנציח זכרם של כל מי שהוסיף נדבך בתקומת ישראל השלישית.
על אף מחלתו הקשה (תדהר אושפז כמה פעמים בבית החולים הדסה) היה תדהר מתגבר עד שכרע ונפל והחזיר נשמתו ליוצרו.
מדינת ישראל חבה חוב גדול לדוד תדהר - והיא יכולה לפרוע חוב זה על ידי הענקת פרס ישראל לתשל"א - לדוד תדהר.
יוסף בן-משה "למרחב", 7.2.71 קריאה חמה שמחנו לראות את קריאת "למרחב" להענקת פרס ישראל בחג העצמאות הבא לדוד תדהר ז"ל. קריאה זו דיברה מלבם של רבים, ואין צורך להסביר מדוע. התפעלות כללית עורר פעם איש מסויים בדרום-אמריקה, שהצליח להוציא עתון יומי לבדו כשהוא עצמו - עורכו וכתבו ופרשנו של עתונו, וכן צלמו, ומנהלו, ומדפיסו ואפילו מוכרו ומחלקו... והנה עלה עליו - ד. תדהר, שהרים על כתפיו, כפרט, לא עתון אלא אנציקלופדיה שלמה, מיבצע יחיד במינו בעולם. מיפעלו הוא אוסף עצום של מידע ציבורי ולאומי, שאין דוגמה לו. ישנם אצלנו כידוע אנשי מעלה, ה"עושים" למען חתני פרסים בכוח, אבל הללו עברו על פני תדהר, האיש שבאמת היה ראוי לפרס. ואם כך - מדוע לא יוענק פעם פרס לאדם מסוגו בלי פרוטקציה ? בתיקיו נשארו מאות מכתבי הוקרה נרגשים, מהם מאת הנשיא וב.ג. ואחרים, ולמה לא לתת לפעלו ציון גלוי ופומבי יותר ? הן זו הזדמנות אחרונה לכך. וקריאתנו לשר י. אלון היא: לעשות צדק לאיש לפחות לאחר לכתו מאתנו.
ד"ר הרצל רוזנבלום "ידיעות אחרונות", 9.2.71