פעמים רבות בשליחות התנועה לארצות אירופה ולאמריקה, ותוך מסעיו יסד ב-1927 בוארשה את הדו-שבועון הראשון העברי של התנועה "השומר הצעיר". היה חבר המשלחת הציונית בועידת "השלחן העגול" בלונדון ב-1939, חבר משלחת הועד הלאומי לקונגרס היהודי העולמי באטלנטיק-סיטי ב-1944 ביחד עם הד"ר ברנרד י'וסף, ד"ר מוזס וד"ר ישעיהו וולפברג וב-6194 שוב ביקר באמריקה, בשליחות המפלגה. ממיסדיו ועורכיו של העתון היומי "משמר'' בתל-אביב, חבר המשק של קיבוץ משמר העמק.
חיבר את הספר "הפתרון הדו-לאומי לארץישראל" באנגלית ובעברית, שהופיע כתזכיר מפלגת "השומר הצעיר" בשעת בקור ועדת-החקירה האנגלואמריקאית בא"י ב-1946, ושתשפיע במידה רבה על מסקנותיה.
בנותיו: אורה, אלישבע.
אלכסנדר שבתי רפפורט
בן עזריאל. - נולד ז' אב תרכ"ב (1862) בפטרבורג. אביו היה בעל דפוס, והעובדה הזו הטביעה עליו את חותמה ועוררה בילד את התשוקה להיות מדפיס ומו"ל כאחד.
בבית הוריו קבל חנוך לאומי מסורתי, וכבר בהיותו בן שש עשרה, נכנס לועד המפקח של "התלמוד תורה", ולמרות גילו הרך מילא את תפקידו בהשכל, בדעת ובמסירות רבה - תכונה שהתגלתה אחר כך בכל עבודתו המו"לית והצבורית. באותו זמן הוציא לאור את הברושורה של א. הרכבי על יהודה הלוי.
חו"צ פעיל מנעוריו. התמסר לעבודה באגודת הנוער הציוני בפטרבורג, מיסודו של וואסילי ברמן, בעל המאסף "ציון" (ברוסית). אגודה זו קשרה אותו לתנועה הציונית לכל ימי חייו. כשנוסדה חברת "אחיאסף" רכש לעצמו מניה של ההוצאה - אם כי מחירה היה גבוה מאד לפי ערך הכסף בימים ההם.
נשא לאשה את רגינה (רייזל) בת יעקב ורהפטיג. נתמנה ע"י הועד האודיסאי של "חובבי ציון" למורשה בגליל פטרבורג. כשהופיע על הבמה תיאודור הרצל, היה אחד ממניחי היסוד של ההסתדרות הציונית ברוסיה.
אחרי מותו של אר"ז, מו"ל "המליץ", בשנת 1895, רכש לעצמו את עתונו והמשיך להוציאו בעריכתו של איש-יהודי (ליאון רבינוביץ), ולחם הרבה על קיומו של העתון, שהיה בשעתו מראשוני העתונים העברים ברוסיה.
ניסה אח"כ גם להוציא עתונים ברוסית, אך ללא הצלחה. לעומת זה הוכתר בהצלחה נסיונו להוציא עתון יומי גדול וחשוב באידיש בשם "דער פריינד", שהוציא אותו לאור יותר מעשר שנים יחד עם שאול גינזבורג. בהוצאת עתון יומי זה השקיע את כל מרצו והפך אותו לעתון הטוב ביותר מכל העתונות האידית שהופיעה עד אז וגם שהופיעה אחריו. ה"פריינד" היה בראשיתו עתון ציוני פרוגרסיבי במלוא המובן של המלה הזו, ונהיה ברצונו ובמרצו של המו"ל הנ"ל לבמה ציונית ולאומית לשם השפעה חנוכית מתמידה על ההמונים. אגב, בעתון זה השתתפו טובי הסופרים העבריים והיהודיים. אבל לא הסתפק בהוצאת עתון יומי בלבד, והשתדל להוציא מזמן לזמן קובצים ספרותיים והוספות ספרותיות. ככה הוציא את הירחון "דאס לעבען"; בתור פרס לחותמי ה"פריינד" הוציא את כתבי המשורר הידוע שמעון פרוג, כתבי י. ל. פרץ וכו'.
היה גם עסקן צבורי. השתתף בועדים של כמה חברות ואגודות תרבותיות וכלכליות. ביתו היה בית ועד לכל מיני ישיבות ואספות במשך הרבה שנים. הסכנה שהיתה צפויה בעבודה הציונית והצבורית לא הפחידה אותו מעולם אפילו בימי הרדיפות הקשות של השלטונות על הציונות. במשך כמה שנים היה גם ראש הועד הציוני העירוני בעיר הבירה וחבר המרכז של ציוני רוסיה.
בימי מהפכת מרס (1917) ואחריה עמד בראש הועדה המכינה את הועידה הציונית השביעית של כל ציוני רוסיה ונבחר לועדת הבקורת של ההסתדרות הציונית.
היה פעיל בחברת "מפיצי השכלה", בועד לעזרת הפליטים (יקופ"א).
בסוף שנת 1921 עזב את רוסיה והשתקע בארץ ישראל יחד עם רעיתו ואחת מבנותיו. מלבד טרדותיו בפרנסה (פתח בית מסחר לממכר ספרים וצרכי כתיבה) היה עמוס תמיד בעבודה צבורית, ותמיד השתתף בפעילות באסיפות הציונים הכלליים.
נפטר י"ג אייר תרפ"ח בתל-אביב ונקבר בבית הקברות הישן.