טמבול, ואם יצליחו בבחינה יקבלו תעודות של רוקחים מוסמכים. ששה רוקחים נסעו מיפו ומירושלים לבחינות, ולדרישת ראוף פחה מושל ירושלים נשאר הוא בבית, לבל תשאר העיר בלי רוקח, על מנת שהוא יסע להבחן כשיחזרו הקודמים. ההם הגיעו לאיסטמבול אחרי עבוד זמן הבחינות, ובהשתדלותו המיוחדת של מושל ירושלים הורשו לגשת לבחינה. כשחזרו נסע הוא להבחן ובידו תעודה מאת מושל ירושלים בדבר הסיבה לאיחורו. הפעם כבר לא הועילה המלצת המושל. אז חתמו נכבדי הערבים מירושלים, וביניהם השייך יוסף, ראש השייכים של מסגד הסלע ("מסגד עומר"), על בקשה קיבוצית לטובתו אל הממשלה המרכזית, וכן ניתן לו מכתב המלצה מאת מוסה פחה אל בנו ראוף חתן ראשהווזירים סעיד פחה, וגם יוסף ביי נבון , שהיה אז בעיר-הבירה בדבר בקשת הזכיון למסילת-הברזל יפו-ירושלים, השתדל לטובתו, ובסוף קיבל מכתב מאת ראש-הממשלה עצמו אל הפרופיסורים הבוחנים, וכך נתקבל לבחינה והצליח בה.
היה גבאי החברה קדישא וחלק מאדמת ביתהקברות על הר הזיתים נרשם על שמו.
בחדשים הראשונים של מלחמת-העולם הראשונה היה מפקח בבית-היתומים דיסקין, שהיה אז בחצר מויאל. נפטר בירושלים, י"ד שבט תרע"ה.
צאצאיו : גבריאל (רוקח), חיינה אשת חיים רלב"ג, אליהו (חיפה), בנימין (חיפה), שרה אשת אברהם אהרן ספקטור (מבוני הישוב העברי בחיפה ועל הר הכרמל), יצחק (ת"א), לאה (ז"ל).
צבי שמשי
נולד בעיר . באר, פלך פודוליה, אוקראינה, כ"ד כסלו תרס"ז (1906), לאביו משה (תלמיד חכם, חסיד סוחר אמיד, עסקן צבורי וציוני) ולאמו חיה בת יוסף זאב אורבוך . קיבל חינוך מסורתי-לאומי ואח"כ למד בביה''ס הריאלי המחוזי והצטיין בלימודיו. היה פעיל בתנועת "צ.-צ." והשתתף ביסוד קבוצת חלוצים.
ב-1920 עזב את הלימודים ויחד עם יתר חברי קבוצת החלוצים יצא לדרך לעלות ארצה. עברו בסכנת-נפשות את נהר דניסטר והגיעו בהברחת הגבול לרומניה ואחרי תשעה חדשי נדודים הגיעו ארצה. עבד בפרדסים, בקבוצת חולדה, בסלילת כביש עפולה וכבישים אחרים. בהשפעת מכתבי אביו חזר ללימודים, למד בגימנסיה הרצליה בתל-אביב והתפרנס מעבודה בשעות שלאחר הלימודים. גמר את הגימנסיה בשנת 1925, זמן-מה עסק בהוראה, היה פעיל בגדוד מגיני השפה כסגן יו''ר.
לאחר שהעלה ארצה את הוריו נסע ללמוד כלכלה מדינית באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, הצטיין בלימודיו וזכה בסטיפנדיה מטעם האוניברסיטה ההיא. היה פעיל במועדון "מנורה" בניו-יורק ובועד למען הגימנסיה הרצליה שבת"א, אסף כסף לטובת הגימנסיה ומסרו לידי הד"ר ב"צ מוסינזון בעת בקורו בארצות הברית.
ב-1935 חזר ארצה ונתמנה לקצין-מחוז לת''א בשרות הממשלה כעוזרו של אלכסנדר אפשטיין. נשא לאשה את מרגלית בת פנחס רובוביץ. בשנות המהומות 1936/38 היה קצין מחוז למושבות הדרום, נתחבב מאד על הצבור מתוך שהתיחס בחביבות לפונים אליו ופעל רבות ובמרץ לעזרת החקלאים. מ-1942 ועד אפריל 1946 שימש כקצין מחוו נתניה ועמק חפר, ואח"כ הועבר לירושלים בעוזר אדמיניסטרטיבי במזכירות הראשית והוענק לו התואר "חבר האימפריה הבריטית" (.E.B.M ) שנחשב כאותכבוד בתקופת השלטון הבריטי בארץ.
נספה בהתפוצצות בנין מלון "המלך דוד", מקום משרדי המפקדה הצבאית והמזכירות הראשית של השלטון, ביום כ''ג תמוז תש''ו והובא לקבורה בת"א ביום כ"ד תמוז תש"ו (23.7.46). צאצאיו: רות, יוסף זאב.
גרשון הורביץ
נולד בלידה, פלך וילנה, בשנת תרט"ו (1855), לאביו מיכל. למד בתלמוד-תורה ובישיבות ליחוביץ, קיידאן, מיר ומינסק. השתלם בשפה העברית ובשפות רוסית, גרמנית וצרפתית ולמד בבי''ס חקלאי ליד וארשה.