לועד הציוני העירוני בקיוב ולהנהלת "תרבות", השתתף בכינוס הציוני הכל-אוקראיני ונבחר לחבר המרכז הציוני ולמזכירותו, למועצה הלאומית היהודית הזמנית והשתתף כבא-כח הציונים ב"רדה" המרכזית (הפרלמנט הזמני לאוקראינה), במועצת הקהלת הדמוקרטית הראשונה בקיוב ובכנסיה היהודית באוקראינה, והשתתף בקביעות בעתון "דער טעלעגראף" מיסודו של מ. נ. סירקין ובעריכתו של מאיר גרוסמן. בסתיו 1918, כאשר עם מפלת הגרמנים נפלה ממשלת סקורופאדסקי ובמקומה קם הדירקטוריון האוקראיני של ויניצ'נקו ופטליורה והחלו הפרעות ביהודים, היה עם משפחתו בסלאוויטא. שם השלים בין הנהגת הקהלה השמאלית ובין הצבור האזרחי שהחרים אותה ונבחר לראש הנהגת הקהלה. במשך הכיבוש הבולשבי הקצר חי בסתר ומשנכנסו הפולנים עבר לרובנה ונבחר לועד הציוני המרכזי הזמני לווהלין, פעל למען "קרן הגאולה" ובעבודת הג'וינט לסיוע ועזרה קונסטרוקטיבית, בתעמולה ועבודה ציונית, עזרה לחלוצים ולפליטים מרוסיה. כשהוכרה זכותו על יער מירושת אבותיו ליד וולאדימיר-ווהלינסק (לודמיר בפי היהודים) עבר שמה וארגן מחדש את הקהלה על בסיס דימוקרטי-לאומי ונבחר לנשיאה ופיתח את הפעולה הציונית לכל ענפיה. בעת התקדמות הצבא הסוביטי עד הוויסלה הושלט ועד קומיסרים על הקהלה והוא הוכרח להסתתר, ואחרי נסיגת הרוסים וכניסת הפולנים הכובשים הקים מחדש את הקהלה ומוסדותיה והפעולה הציונית והצבורית והסוציאלית. יזם ויסד את הבנק העממי היהודי על יסודות קואופרטיביים שהתפתח במשך הזמן למוסד כלכלי משקי בעיר ובסביבה. התמסר במיוחד לעניני האשראי הקואופרטיבי של הג'וינט. אח"כ נבחר למועצת ההסתדרות הציונית בפולין ולמועצת הועד הלאומי ליהודי פולין בווארשה, לועידה הכל-פולנית בלודז ולקונגרס הציוני הי"ב בקארלסבאד. עבר לווארשה והמשיך בעבודה הציונית ובעניני הג'וינט. עבר לברלין, יסד שם בית-מסחר לאכספורט מגרמניה לאמריקה ועסק בפעולה ציונית וצבורית ביחוד בין היהודים יוצאי רוסיה, ושם התקרב לזאב ז'בוטינסקי והיה אח"כ מהראשונים שהצטרפו אליו ביסוד המפלגה הרביזיוניסטית. עבר לוינה ויסד סניף להוצאות-הספרים "עבר", "מוריה", ו"דביר" מברלין בהשפעת ח. נ. ביאליק, ד"ר שמריהו לוין ומ. רוזנשטיין והפיץ ספרות עברית בוינה ובבודאפשט ויצירות מוסיקה יהודית, ארגן קונצרטים למוסיקה יהודית (אחד מהם בארמון הקיסר לשעבר, ב"בורג"), בהשפעתו של הקומפוזיטור יואל אנגל וכתב רשימות ב"וינר מורגן פוסט".
בסוף 1924 השתתף במשלחת לא"י יחד עם מ. א. טננבלאט (כעת מנהל סט"א בירושלים) ועוד, לשם סידור החוזה בין חברת הביטוח "פניקס" האוסטרית ובין הקה"ק, התקשר עם חברת "מסחר ותעשיה" ובשובו לוינה יסד שם סוכנות אוסטרית-ארצישראלית למסחר, וביזמתו נערכה ליד הקונגרס הציוני הי''ד תערוכה מסחרית עם ביתן ארצישראלי. בשליחות חברת "פניקס" ממינכן סידר את עניני הביטוח בשבילה בין היהודים המהגרים מרוסיה בברלין, ואחרי הצלחתו בשליחות זו נתמנה מטעם חברת "ריאוניונה אדריאטיקה" הטריאסטית לארגן את עסקי הביטוח שלה בפולין ובסוף 1926 חזר להשתקע בוארשה. פעל למען החברה בכל רחבי פולין בסידור חוזים לתועלת הדדית בינה ובין ההסתדרות הציונית בפולין והבנק המרכזי לקואופרציה מיסודו של הג'וינט. השתתף גם בפעולה הצבורית והציונית, הוזמן לחזור ללודמיר ונבחר שם לסגן ראש העיר מטעם היהודים וביחוד הציונים, אך בגלל לחץ חזק מצד השלטונות נגד סגן ציוני, לחץ שהיה עלול לגרום צרות לתושבים היהודים, ויתר על המנדט.
עזר לז'בוטינסקי ביסוד המפלגה הרביזיוניסטית בפולין והיה מראשי הפעילים בועידותיה הארציות והעולמיות ובמוסדותיה (סגן נשיא הצה"ר בפולין בנשיאותו של המשורר יעקב כהן , נשיא-כבוד של נציבות בית"ר בפולין, העורך והמו"ל של "תל-חי", חבר הדירקטוריון של "קרן תל-חי" בפולין, נציג הצה"ר בועד הציוני המרכזי בפולין, ראש נציגות הצה"ר בועד קהלת וארשה וחבר הנהלתה ובועדות לענפי פעולה שונים בקהלה). דרש להעביר את בית היתומים ואת המוזיאון של הקהלה לארץ-ישראל ולחם למען השפה העברית בקהלה ולמען עזרתה למפעלים ציונים, חלוציים ותרבותיים.
בעת הפילוג במפלגה הרביזיוניסטית השתדל בעד מניעת הקרע, אך הקרע קם והיה, והוא הצטרף ל"מפלגת המדינה העברית" בהנהגת מ, גרוסמן ולמרכזה בפולין, נבחר לסגן-נשיא וב-1934 אחרי עליתו של הנשיא יעקב כהן לא"י, נבחר הוא לנשיאה.
ב-1931 עזב את שרותו ב"אדריאטיקה" ועבר לשרות החברה הטריאסטית "ג'נרלי".
משעלו צאצאיו ארצה החליט לעזוב את עסקי הביטוח והצבור ואחרי שורה של מסיבות-פרידה לכבודו בוארשה ובערים אחרות עלה ארצה עם אשתו במרס 1935 והתישב בתל-אביב ונתמנה למנהל