הסניף המקומי של חברת-הביטוח "מגדל". אח"כ התמסר, בהשפעת מאיר דיזנגוף על סמך שיחות קודמות ביניהם ב-1925 בת"א וב-1932 בוארשה, לארגן חברה בעלת-הון שתיסד מפעל מרכזי להספקת גאז לבישול דרך מערכת צנורות לבתי ת"א. סמוך להצלחה הופסקה עבודה זו בעקב פרוץ מלחמת-העולם השנית. אח"כ עסק בהדרכה ובבקורת בעניני ביטוח, ומשנת 1943 הוא מנהל הבנק הקואופרטיבי "אוצר עברי למסחר" ששינה את שמו ל"אוצר המעמד הבינוני''. המשיך את פעילותו במפלגת המדינה העברית ובהתאחדות עולי פולין, ובארגון הציונים הותיקים, בלשכת בני ברית "שער ציון" ובלשכת הבונים החפשים "ברקאי", חבר בועד הפועל של ההסתדרות הכללית של המעמד הבינוני בא"י ובועד המפקח של חברת "גאולה".
בנותיו: שולמית (עסקנית בתנועת הנשים הרביזיוניסטיות בפולין ובארץ) אשת אריה דיסנצ'יק (חבר מערכת "הבוקר"), חביבה אשת חנן (האנס) פולאק מנהל המחלקה האלמנטרית בחברה לביטוח "ציון" (והיא מזכירה בחברה זו).
אברהם שטרן (יאיר)
נולד בעיר סובאלקי, פולין, י"ח טבת תרס"ח (23.12.1907), לאביו מרדכי (רופא שנים) ולאמו לאה בת רפאל גרושקין (המשכיל העברי, איש וילקומיר, פלך קובנה), מיילדת.
בשנתו השביעית כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה והגרמנים כבשו את העיר שליד הגבול, נשאר אביו מוטל חולה בכיבוש הגרמני. האם עם ילדיה עברה לרוסיה המרכזית עם זרם הפליטים, ועמלה שם למען פרנסתם וחינוכם.
בהיותו בן עשר עמד בבחינות הקבלה לגימנסיה הרוסית והמשיך בלימודיו בהתמדה ובהצטיינות אף לאחר שאמו חזרה עם גמר המלחמה לסובאלקי, והוא נשאר בבית קרוביו. נתנסה במשך שנים בסבל ובעוני, ברעב ובתלאות שעברו עליו בתקופת מלחמת האזרחים והקומוניזם הצבאי ברוסיה. תקופה זו הטביעה את חותמה עליו לכל ימי חייו: פיתחה בו את הבטחון העצמי, חישלה את רצונו, חישפה. את כשרונותיו, ודחפה אותו, בן הארבע עשרה, לעבור יחידי, בלי אמצעים ובלי תעודות, בארץ מסוערת ופרועה, דרך של אלפי קילומטרים - עד שהגיע בקיץ תרפ"א (1921) לבית הוריו.
תוך חדשים מועטים רכש את ידיעת השפות: עברית, פולנית, לאטינית וגרמנית, לבחינת-הקבלה למחלקה הרביעית של הגימנסיה העברית בסובאלקי. וכבר בסוף שנת לימודיו הראשונה היה התלמיד המצטיין ביותר בידיעת השפות וספרותן, בקורות העם והיסטוריה כללית. באותו זמן הוא מארגן ומפתח את בית התלמידים, חוגי השתלמות שונים, עורך עתון פנימי ונמנה עם מנהליה של הסתדרות הצופים שנוסדה אז.
בשנת תרפ"ד (1924) נתפרקה המחלקה השישית של הגימנסיה ורבים מחבריו נתפזרו ונסעו להמשיך בלמודיהם בבתי-ספר זרים בערים אחרות בפולין. להצעתו, שלחוהו הוריו, בראשית תרפ"ה, ללמוד בגמנסיה העברית בירושלים, וכאן העמיק את ידיעותיו בשפה העברית וגמר את הגימנסיה כאחד מטובי תלמידיה. נכנס ללמוד במחלקה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית, בינתים הופסקה לו העזרה מהוריו שנפגעו מהמשבר הכלכלי בפולין, והוא התפרנס ממתן שעורים פרטיים וזכייה בפרסים על עבודות מדעיות שונות- זכה בפרסים, בהצטיינויות ובשבחים וניבאו לו עתיד מזהיר כאיש מדע. את לימודיו באוניברסיטה העברית גמר בהצטיינות ונשלח להשתלמות לאוניברסיטה בפירנצי (איטליה). שם הוא מתחיל לכתוב את עבודתו המדעית לקבלת תוארו המדעי השני. אך לפתע, בשנת תרצ"ג (1933) החליט לעזוב את היכלי המדע ולהקדיש את חייו למלחמה לחירות ישראל. השם אברהם שטרן נעלם מן האופק. במקומו הופיע השם יאיר. עוד באב תרפ"ט (1929), בהיותו תלמיד האוניברסיטה העברית, עמד כחבר ההגנה העברית על משמר הנפש והרכוש בירושלים העברית. אך שיטת ההגנה הפאסיבית בלבד, בנשק ובשטח הפוליטי כאחד, שההנהגה הטילה על עצמה ועל הישוב, היתה למורת רוחו של יאיר . כשהעולם מתרשם מפעולת-כח יותר מאשר מנימוקי צדק - טען - אסור לנו לשגות ב"הבלגה" ובהצטדקות על עצם קיומנו, אלא יש להעביר את המלחמה לשטחו של האויב ולהכריח אותו להתגונן. לעומתו טענו חבריו ב"הגנה"' כי נחוץ לזכות באהדת העולם ובתמיכת הגורמים המדיניים ע"י הוכחה, כי הפעולה הציונית מביאה ברכה לערבים, ולכן אסור להכתים את שמה הטוב במעשי התקפה. הוא וחבריו הבינו, כי לא יתכן קיומן של שתי השקפות מנוגדות בתוך מסגרת ארגונית