עזר להם בקושטא אשד ספיר. כתוצאה מבקור זה אושרו זכויותיה של הגמנסיה ע"י הממשלה הטורקית.
בפורים תרע"ד בזמן בקורם של הברון אדמונד רוטשילד ויוליוס רוזנוולד בת"א, ובשעה שליווה את יוליוס רוזנוולד מהגמנסיה נתקל בכנופיות ערבים נצים עם תלמידי הגמנסיה, ערבי נוהג בגמל ועל ידו ילד תימני פצוע. הזמין את רופא הגמנסיה לחבוש את פצעי הילד, שלח את אנוור ביי המורה לערבית לקרוא את המשטרה ואת הערבי הכנים לחצר הגמנסיה עד בוא המשטרה. הערבים, תושבי יפו היו נרגזים על קבלת הפנים שנערכה לכבוד הברון, העלילו עליו שהחזיק במאסר את הערבי והגישו עליו תלונה לפני השלטונות בקושטא.
לרגל האסון עם הטייסים הטורקים שנתרסקו עם אוירונם, אסף אז הישוב בהשתתפות הגמנסיה 10,000 פרנק לשם קנית אוירון ע"ש הישוב העברי, הסכום נמסר לפחה ירושלים מגיד ביי ע"י ראשי הישוב. וכשהגיעה הפקודה מקושטא למגיד ביי למסור למשפט פלילי אותו לרגל העלילה הזאת, השתמט ודחה את הענין בגלל קשריו האישיים.
עם הצטרפות טורקיה למלחמה, גזר ג'מאל פחה, המפקד הראשי של המחנה הרביעי, גזירת גרוש על תלמידי הגמנסיה, שברובם היו נתיני רוסיה. השלטונות אמרו לאסור את התלמידים על מוריהם במחנה הסגר ביפו, עד שתבוא האניה האיטלקית להעבירם מצרימה, אך בהשתדלותו הנמרצת ובעזרת עסקני הישוב נתבטלה הגזירה. הוא דאג במסירות אבהית לתלמידים בני חו"ל שנשארו מנותקים מהוריהם, והתמסר יחד עם מ. גלדעי-לדרר לדאוג לספוק צרכיהם הכלכליים בתנאים הקשים שנוצרו לרגל המלחמה.
בשבט תרע"ה הוזמן עם עוד 35 עסקני הישוב לירושלים להתיצב לפני ג'מאל פחה, והוצאה עליהם פקודת גירוש מן הארץ שהוחלפה אח"כ בגירוש לטבריה לשבועיים.
בפורים תרע"ה בקר ג'מאל פחה ביפו. קבלו את פניו ראש העיריה והמופתי ומהיהודים הרב עוזיאל והוא בראשם. בקר בת"א ובגמנסיה ונתקבל ע"י תזמורת התלמידים. הביע את שביעת רצונו מהמוסד והבטיח הבטחות יפות. למחרת הוציא פקודה לגרש את ד"ר ב"צ מוסינזון, ד. בן-גוריון וי. בן-צבי מהארץ.
בל"ג בעומר חדשו את המשפט עליו לפי פקודה מיוחדת מקושטא, ולמרות טפולו של העו"ד מלכיאל מני הוחלט למסור אותו למשפט פלילי (לפי הסעיפים נדונים למות או ל-18 שנות מאסר). הוזהר ע"י ראש המשטרה שוקרי אפנדי (שבנו היה תלמיד הגמנסיה, נאלץ להתחבא, בבן-שמן, כנרת, ראשפנה ובבירות.
בתשעה באב תרע"ה עלה בידו בעזרת אלברט ענתבי לצאת לאלכסנדריה.
פתח שם בי''ס עברי שלמדו בו כ-600 ילד מפליטי א"י ובין מוריו היו ד"ר מ. זגורודסקי, ד"ר ש. פרלמן, יוסף אהרונוביץ.
אחרי שנתים נסע למדריד, התידד שם עם הד"ר מקס נורדוי ששהה שם אחרי גירושו מצרפת כאזרח הונגרי, ועם הפרופ' א. ש. יהודה, עבד שם בהכנת קטלוג של כ"י העבריים באסקוריל שעל שם פיליפ ה-2.
בזמן גרוש יפו שלח הקונסול הארגנטיני בהשתדלות הד"ר מקס נורדוי, פרופ' א. ש. יהודה ובהשתדלותו מברק לנשיא הרפובליקה ובקש את התערבותו לפני השלטונות הטורקים לטובת יהודי א"י.
בתקיפה זו נפגש עם א. ז. לוין אפשטין, הנרי מורגנטאו, ד"ר ח. ויצמן והשופט פליקס פרנקפורטר בשהותם לרגל ענינים מדיניים במדריד.
ב-1919 חזר לא"י ושב להוראה לגמנסיה ונתמנה למנהלה ביחד עם ד"ר ב"צ מוסנזון.
עם חדוש החיים הצבוריים בת"א נבחר כחבר לועד הקהלה ביפו-ת"א, ציר לאספת הנבחרים הראשונה, השניה והשלישית. בימי הפרעות בירושלים בפסח תר''פ, כשהיה חשש לפרעות גם ביפו-ת"א, השתתף במשלחת אצל המושל הצבאי ביפו פוסל סוויט ביחד עם יוסף א. שלוש וכמו-כן השתתף ביחד עם א. ברלין במשלחת בשם הועדה בת"א-יפו אצל המפקד הצבאי הגנרל בולס בירושלים והודות לאמצעים שנקטו נמנעו הפרעות ביפו-ת"א.
בקיץ תר"פ נסע ביחד עם אליהו ברלין מטעם הקהלה לבקר את זאב ז'בוטינסקי בבית הסוהר בעכו ולהשפיע עליו ועל שאר אסירי ההגנה שלא יכריזו שביתת רעב.
השתתף בהדיפת ההתקפה של הערבים על השכונות היהודיות ביפו במאורעות מאי 1921, ביחד עם 200 איש מת"א שהיו מזוינים במקלות.
כשהובאו הפצועים הראשונים של הפרעות לגמנסיה והיה מחסור בקרח שאפשר היה להשיגו רק בשוק אל דיר נסע בחרוף נפש עם ראש הספנים עלי אל חמיס והביא את הקרח. בדרך נודע לו שבבית הממשלה ישנם שני פצועים יהודים. הוא הביא שמה את הרופא ד"ר ל. פוחובסקי והגיש עזרה לפצועים - מ. שינקין ובוריס גולדברג שנפצעו בהיותם ביפו.
השתתף בהצלתם של ראש עירית יפו עצם בק, עומר אל-ביטר ועלי אפנדי אל-מוסטקים שהיו מוקפים המון זועם בשעת בקורם בנוה שלום למען השקטת הערבים.
לרגל הפרעות ביפו עזבו מאות משפחות שגרו בשכונות יפו המעורבות ועברו לת"א. בגלל תנאי השכון הקשים בנה ועד ת"א צריפים בשבילם על אדמת איסטריאדי ושכונת ברנר ומחנה ברנר).
ארגן את מחוסרי הדירות ויסד חברה לבנין בתים בהון עצמי של לירה אחת לכל חבר.
בהשפעת מ. מ. אוסישקין ראש ועד הצירים נקנתה אדמת שכונת נורדיה ע"י הקה"ק לשכונם בסכום של 36.000 ל"מ.
נשלח בשם מחוסרי הדירות לישיבת הועה"פ הציוני בפרג ובהשפעתו הוקצבו 24.000 לא"י לשם בנין