נמנה בין חברי "אגודת המגן'' שנוסדה ע"י אחיו ד"ר שמעון מויאל, במטרה להיטיב את היחסים עם השכנים.
בתרע"ד השתתף באופן פעיל מאד בחיסול פרשת האיבה והמשפטים הממושכים בין הכפר זרנוקה ובין המושבה רחובות. ובמלחמת-העולם הראשונה קיים קשרי ידידות עם הגנרל ג'מאל פחה "הקטן" (מפקד דיביזיה צוין בתואר "הקטן", לעומת הגנרל אחמד ג'מאל פחה "הגדול", שהיה מפקד הצבא והשליט העליון בכל ארץישראל וסוריה), ובהשפעתו על חדאד בק , המפקד הצבאי ברחובות, עלה בידו לבטל כמה גזירות קשות שנגזרו על התושבים. בעת הגירוש הכללי מיפו ות"א באביב תרע"ז, היה בין היהודים המעטים שנשארו בעיר ברשיון צבאי מיוחד.
אחרי המלחמה ההיא היה ציר לאספת-הנבחרים הראשונה וחבר הועד הלאומי, חבר ועד הסתדרות הספרדים וחבר ועד העיר ביפו, חבר במשפט השלום העברי המחוזי.
במאורעות שפרצו ביפו בתרפ''א (1.5.1921) התנהלה חקירה מטעם הצבא והשלטונות. מבלי שנתבקש, הטיל על עצמו (אחרי שלא נמצאו בשעת החקירות באי-כח הישוב) את התפקיד להמצא בכל הישיבות שהתנהלו בבנין בית הממשלה ביפו, היה לו מגע הדוק עם התובע הכללי הצבאי, קבל העתק הפרוטוקולים מכל הישיבות (שמורים בארכיונו עד היום), השתתף בחקירה שנערכה נגד שייך שאקר אבו-קישק ואנשיו שנאשמו בהתנפלות על פתח-תקוה. התובע הכללי, קצין בריטי גבוה היה מתיעץ אתו בעניני החוק. בישיבה הראשונה נוכח, כי המתורגמן (ערבי נוצרי) אינו ממלא את תפקידו כראוי במסירת השאלות והתשובות, התריע על כך בקול רם באזני השופטים והמתורגמן סולק והובא אחר במקומו.
פרסם מאמרים ב"דאר היום" בשאלה הערבית, ואחד מהם בצורת מכתב גלוי לעסקני התנועה הערבית. כמה ממאמריו תורגמו בעיתונות הערבית ועוה"ד שאקיב מעזה איים עליו במכתב ודרש ממנו להפסיק את פרסום המאמרים.
בתרצ"ח עלה בידו להגיע לידי סידור כספי מסוים עם השייך איל-פארוקי עורך העתון "אל איסלמיה" (ביזמת השייך הזה), שלפיו ישנה את יחסו וכיוון פעולתו העתונאית לטובת היהודים, - אך הנהלת הסוכנות היהודית סירבה לתת את ידה וכספה לעסק זה, ולכן נתבטל. היה לעזר במתן ידיעות ועצות למתענינים בפתרון השאלה הערבית, וכשקבל לשיחה עתונאים חשובים מדמשק ואמר להם את דעתו כבקי בספרות הדתית המושלמית, ש"הליגה הערבית" היא יצירה מנוגדת לדת האיסלאם, גילו לו, שגם השייך המלומד ראש ישיבת "אל-אזהאר'' בקאהיר סובר כמוהו, בידיעותיו בפילולוגיה הערבית משתמש הוא להבהרת מקומות סתומים במקרא. בכיוון זה פרסם את פירושיו לספר בראשית בספר "אור ממזרח", שקיבל עליו דברי שבח ועידוד מגדולי החוקרים והבלשנים, והכין בכתב פירושים לאיוב ולתהלים, וכן מתנהל בבית זה כמה שנים חוג לחקר התנ"ך בהשתתפות מורים ואנשימדע.
צאצאיו: מאשתו הראשונה - יוסף ; מאשתו השניה (ז'וזפינה בת יוסף ליטבק): עמהאל .
ד"ר דוד אריה פרידמן
נולד לאביו חיים מנחם (מגדולי הסוחרים בעירו ולמדן מפורסם בסביבה, חניך ישיבת "עץ החיים" בוולוז'ין, תלמיד אהוב על הנצי"ב ואחד ממיסדי אגודת הסתרים "נס-ציונה" שפעלה בתוך היהדות החרדית לטובת בנין א"י. היה ממניחי היסוד למושבה חדרה יחד עם הרב משה מרדכי אפשטיין ואחרים, היה ראש הקהילה וראש "המזרחי" בסובאלק וראש כמה מוסדות תרבות תורניים (ת"ת, ישיבה) וכמה מוסדות. כלכליים-עממיים - בנק קואופרטיבי ועוד) ולאמו מרים רבקה בת שמואל מעווזאם , בשני דחוהמ''פ תרמ"ט (1889) בסובאלק. למד בחדר, בישיבה ובגימנסיה העברית-רוסית של כהן בוילנה. גמר בשנת תרע"ה את האוניברסיטה במוסקבה, קיבל שם את התואר ד"ר לרפואה והשתלם בריפוי מחלות עינים בברלין ובוינה (1918-1925).
במלחמת העולם הראשונה עבד כרופא צבאי בחזית הרוסית וקיבל אותות הצטינות.
בהיותו במוסקבה היה ממיסדי ועורכי חברת "מדע" להוצאת ספרי למוד בשביל האוניברסיטה העברית (בעתיד) יחד עם פרופ' רוזנטל, פרופ' מינץ, ד"ר י. ל. קצנלוסון (בוקי בן יגלי), ד"ר שאול טשרניחוב סקי וד"ר י. ה. ייבין . באותו זמן היה מחברי "אזע", החברה לשמירת הבריאות של היהודים, וממיסדי אגודת הסטודנטים הציונים הראשונה במוסקבה בשם "יבנה"' ששימשה כאחד הגרעינים של "צעירי ציון".
בזמן המלחמה העולמית הראשונה הרבה להרצות בשאלות תרבות עברית ותחית הגוף בויטבסק, פסקוב, ריגה, סובאלק ועוד.
אחרי המלחמה שימש כרופא הקהילה בסובאלק וכרופא עינים של המחלקה היהודית בבית החולים העי