מזמן לזמן נואם בצבור וכותב מאמרים בשאלות השעה לפנים ב"הארץ" וב"בוסתנאי" ואח"כ ב"הבוקר". צאצאיו: רם, אמנון, תרצה .
מנחם ארבר
בן דוד דב (דוד בער) ולאה בת אברהם זלמן איכילוב מפתח-תקוה. נולד ביום 19 מאי 1898 בעיר אלכסנדרובסק (זפורוז'ה), פלך יקטרינוסלב שבאוקראינה. בשנת 1905 עלה עם הוריו לא"י וראשית חנוכו קבל בבית הספר העברי בראשון לציון. כשמשפחתו עברה לגור ליפו - עבר ללמוד בבית הספר של "עזרה".
כשפרצה בשנת 1914 מלחמת השפות בארץ ישראל השתתף באופן אקטיבי בשביתת התלמידים ובמלחמה לעברית בביית הספר הנ"ל. כשנוסדו ע"י ההסתדרות הציונית בתי ספר לאומיים עבור התלמידים, שעזבו את בתי הספר של "עזרה", נכנם ללמוד בבית הספר העירוני הראשון לבנים, והיה בוגר המחזור הראשון של ביה"ס הזה. משם עבר ללמוד בגימנסיה "הרצליה" וסיים בה את חוק למודיו במחזור הששי.
מגיל י"ג נספח ל"מכבי"' שהיה אז פעיל ביפו, היה חבר קבוצת "המכבי" הנבחרת לכדור רגל, ובשנות מלחמת העולם הראשונה, היה אחד המדריכים לכדור-רגל בצבא התורקי, שחנה בסביבות יפו. בזמן הגירוש מת"א ויפו בשנת 1917, עברה משפחתו לגור בפתח-תקוה, ובדרך נס ניצלה מגירוש נוסף. במשך שנתיים עבד בפרדסי פ"ת בעידור, בשמירה בכרמים ופרדסים וגם בשמירה במושבה. בזמן רדיפות ג'מאל פחה על הציונות בארץ והמאסרים בפ"ת, הסתתר והצליח להמלט הודות לדרכיה מזויפת ו"בקשיש", אם כי נתפס פעמיים ע"י שוטרים צבאיים טורקיים.
כשנכבשה הארץ ע"י הבריטים נענה לקריאתו של זאב ז'בוטינסקי, והתגייס לגדודים העברים בתור מתנדב. עם שחרורו מהגדודים התחיל לעבוד בתעשית לבנים, מרצפות, מדרגות וכו' של אביו.
לאחר מותו של אביו עברה התעשיה להנהלתו. בשנת 1927 פיתח תעשית צנורות ממלט והמציא שיטת השקאה מיוחדת בצנורות שהונהגה במקום צנורות ברזל ברוב הפרדסים בארץ.
בשנת 1928 התחיל בייצור צנורות מלט משורינים "ויניאני" להשקאה ולתיעול בערים, שמשתמשים בהם עד היום. מלבד זה הכניס לשמוש את ספסלי המרגוע מביטון ומוזאיקה, שנתקבלו ע"י רוב העיריות בארץ. מלבד זה קבל עוד כמה פטנטים במקצוע המלט, שנרשמו על שמו.
בלמדו ב"הרצליה" היה חבר הועד של קבוצת הספורט "אילה" שם, היה חבר הועד המרכזי של מכבי ארץ-ישראל ויו"ר סניף "המכבי" התל-אביבי.
היה ציר מטעם הצה"ר באספת הנבחרים השניה והשלישית.
כשנוסדה התנועה הצה"רית בארץ, היה מן הראשונים שנצטרפו לתנועה זו. היה המיסד של "ברית תרומפלדור" בארץ-ישראל בשנת 1926. היה נציב בית"ר בארץ-ישראל בהפסקות במשך עשרים שנה - 4 פעמים, עמד בראש ארגון החיילים המשוחררים ובראש "ברית. החייל" בשנת 1935.
ב-1930 נשא לאשה את הדסה בת משה זימן מגרודנה.
בזמן קיומו של מועדון "מנורה" בת"א היה חבר הועד והיה גם חבר בועדים המרכזיים של "לוחמי החזית".
בסוף שנת 1937 נאסר עם כמה מנהיגי תנועת. בית"ר והצ"ח והיה כלוא ששה חדשים במבצר עכו (זו היתה הקבוצה היהודית הראשונה שהופעלו נגדה החוקים לשעת חירום).
השתתף בקונגרס הציוני הי"ז בתור ציר הצה"ר מארץ-ישראל והשתתף ג"כ בקונגרס הצ"ח בוינה בשנת 1935.
השתתף בכמה ועידות בית"ר בארץ ובחו"ל, נבחר לשלטון בית"ר העולמי ופעל הרבה לארגון הנוער הלאומי בפולניה בשנים 1938-1939.
כשפרצה מלחמת העולם השניה נתמנה מטעם הצ"ח לראש מחלקת הגיוס לצבא והמחלקה לעניני החייל הלאומי והחייל המשוחרר של התנועה הלאומית.
ב-5 לאוגוסט 1947 נעצר ונכלא יחד עם ראשי העיריות העבריות ועסקני הצה"ר במדור "העצורים החשובים ביותר" במחנה לטרון ב' ושוחרר ביום. 15.10.47.
בנו: עמיהדר .
(אדוארד) יצחק שמחה אכטמן
נולד בוארשה, כ"ח תשרי תר"ס (2.10.1899), לאביו ישראל איסר (סוחר, ציוני ותיק) ולאמו אסתר בת מרדכי גולדברג . (לפי מסורת משפחתו מתיחסת היא על צאצאי שאול ואהל , שלפי האגדה נבחר למלך פולין). למד בחדר המתוקן של ש. ל. גורדון (של"ג, מחבר הפירוש העברי