הארכיאולוגיה המקראית ומפרש התנ"ך הידוע, עורך מחזור הפירושים המדעיים שנחשבו אז לספרי היסוד של הפרשנות המדעית, ומפי פרופסורים אחדים, מגדולי המדע של הימים ההם. אותה תקופה החל מפרסם רשימות ומאמרים ב"הזמן" וב"השלוח" על "אנשי הכנסת הגדולה". השתתף גם באנציקלופדיה העבריתרוסית מיסודם של ברוקהאוז-עפרון וכתב בשביל האנציקלופדיה הרוסית ערכים פולקלוריים על העיירה היהודית שברוסיה, על תולדותיה, אגדותיה, שיריה ומנהגיה ועל הקהלות החשובות ובעלות העבר המפואר אוסטראה שבווהלין ומוהילוב שעל נהר דנייפר. כשחזר לרוסיה יצא יחד עם ש. אנסקי ויואל אנגל למסעיהם האטנוגרפיים על פני עיירות ישראל לגלות את מכמניהן בשירה, באגדה, בניגון, בשרידי עתיקות ובקטעי פנקסאות. הוא אשד הביא לאנסקי ממסעיו אלה את הגרעין למחזה על "הדיבוק" ואת תקליטי הניגונים של הרבי ממאריופול ליואל אנגל.
היה ציר לקונגרס הציוני השנים-עשר, ובשנות מלחמת-העולם הראשונה היה חבר מרכז מפלגת ה"התאחדות" וצעירי ציון, ראש מרכז "תרבות" וממטיפי קרן היסוד והקרן הקימת, מקהיל אספות, עירך מגביות ציוניות, רב עם יריבים בשצף קצף ומקנא קנאת ציון ושפת עבר. פועל רבות בקרב ההמונים היהודים מטעם החברות לעזרת פליטים, ולהפצת השכלה בין יהודים וכעסקן ציוני. מבוני בית הספר העברי בווהלין, מנהל גמנסיה עברית, עורך מגביות. בשנות 1919-20 כיהן כמנהל הגמנסיה ברוז'ין ולקח חלק בחיים הצבוריים, בפעולה הציונית ובהגנה היהודית בשעה שגייסות פטלורה ודניקין עטו על עיירות יהודיות. כאשר השפעת היבסקים התגברה בחוגי השלטון, עברה הגימנסיה לאידישאים, והוא שב לאוסטראה והיה למורה לעברית בגימנסיה ממשלתית. אחרי כן כיהן כמדריך וכמפקח מטעם "תרבות" בפולין. מטעם הג'וינט שמש מנהל המחלקה ליתומים. עמד בראש פעולת הקהק"ל וקרן היסוד במקומות מגוריו. יסד את השבועון "די אידישע וואך" והיה עורכו ואחרי-כן היה עורכו הספרותי של "וואלינער לעבען" בעיר רובנה במשך שנתים, עד עלותו ארצה.
נשא לאשה את בלה בת משולם נתן כהן מסטארוקונסטאנטין.
עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1914, בהיותו סטודנט ביקר בארץ-ישראל. עבר את הארץ ברגל לארכה ולרחבה, שמר במושבות נדחות והביא עמו חוצה לארץ את שיר הערש ששרה אשת השומר שנפל על משמרתו "לילדה".
ב-1925 עלה ארצה והתישב בתל-אביב. היה מעסקני הקהק"ל וממיסדי הגימנסיה "בנימינה" בראשון לציון, ממיסדי גימנסיה "נורדיה" בת"א ומנהלה, ומורה בבתיספר תיכונים בארץ. המשיך בעבודה מדעית בחקר הספרות העברית הקדומה והתנ"ך. חיבר את הספרים "מבוא לספרות העברית העתיקה" ו"תולדות הספרות התלמודית" שהוציא יחד עם הסופר שמואל הר, וספרו "מבוא לכתבי הקודש" שגמר באחרית ימיו (ספרו זה הספיק רק להכין, אולם לא זכה לראותו בפרסומו). בשנת 1934 יצא בשליחות הקהק"ל לווהלין שבפולין, לעיירות שתושביהן הכירוהו והוקירוהו. תלמידיו בארץ מפוזרים בנקודות הישוב, היו בשורות הלוחמים בחזיתות וספריו יוצאים כעת כולם במהדורות חדשות. בארץ פרסם מאמרים בעתונות היומית בעניני תרבות וחנוך.
נפטר בתל-אביב, ד' סיון תש"ד (26.5.44).
בתו: שושנה (סופרת) אשת אריך כהן.
אברהם פלמן
נולד בנוה צדק, יפו, י' אייר תרס"ה (1905), לאביו חיים הלוי פלמן (שעלה עם הוריו לא"י בשנת תרמ"ג ויסדו את הפרדס העברי הראשון בארץ כיום בת"א בין הרחובות שלמה המלך, ארלוזורוב ויהודה הלוי, מחלוצי המסחר העברי ביפו ואיש הצבור), ולאמו חיה פיגה בת ר' יצחק לדרברג (מפלוצק, תלמיד חכם מובהק מראשוני הסוחרים בירושלים וממיסדי פתח-תקוה).
למד בבית הספר "תחכמוני" ביפו, בית הספר התיכוני למסחר בתל-אביב (מחזור ראשון) ואחרי שעבד כשנה בחברת "פרדס" ביפו ושלש שנים כמנהל-חשבונות בחברת הטחנות הגדולות בא"י (מיסודה של הפיק"א) נסע ללונדון להשתלם במסחר, כלכלה ובקורת החשבונות.