במינסק הושפע, יחד עם בני-ישיבה אחרים, מהמהפכן הידוע גרשוני לבקש תכלית ושלמות בהשכלה. עבר לריגה ואח"כ לוארשה, והתכונן לבחינות כדי להתקבל לפוליטכניון הפרטי של וואוולברג את נתנזון. בעת המהפכה הרוסית בשנת 1905 הצטרף ל"פועלי ציון" בסניף וארשה (ביחד.עם דוד בלוך, יצחק טבנקין, נ. י. רפאלקס-ניר) ופעל למען המפלגה בראשיתה. ב-1906 יסד קבוצה בת 30 איש במטרה לעלות לא''י, בשם "ועד החלוצים וארשה" ועם זרם העליה השניה עלה ארצה והגיע לחוף יפו ביום כ"ט חשון תרס"ז (1906).
כאן לא נראתה לו התכנית של מפלגת "פועלי ציון", כי לא ראה את האפשרות המעשית למלחמת מעמדות במקום שעדיין אין מעמדות, גם מצע "הפועל הצעיר" לא נתקבל על דעתו, ויסד ארגון-פועלים חדש בשם "ארבעטער פערבאנד" (ברית פועלים) ביחד עם חיים רודניק ועוד, וארגן בו את פועלי העיר, ביניהם כמאה פועלי בית-החרושת למכונות של שטיין, את האגודה הראשונה של הנגרים שהיתה גרעין למרכז בעלי מלאכה וקואופרטיב של נגרים לממכר התוצרת במשותף. אח"כ עבד כמזכירו של הד"ר חיסין שנתמנה לראש הועד הפועל ביפו מטעם הועד האודיסאי של חובבי ציון.
החל לעבוד ב"כרמל מזרחי", סניף יפו כמנהל פנקסים. ניסה לארגן את הפקידים, אך אז עוד לא הוכשרו התנאים לכך.
בתרס"ח נשא לאשה את דבורה בת דוד לוין, שעלתה ארצה עם הוריה בשנת תרנ"ז מלוצין (עסקנית צבורית, מהמייסדות ביחד עם שמחה אברונין וד"ר מרים נופך את "אגודת נשים עממיות" וביזמתן נוצר מטבחעם ובי"ס מקצועי לבנות).
באותה שנה יסד ביחד עם יחזקאל דנין וי. חיותמן את קופת המלוה לבעלי המלאכה ע"י אפ"ק במיוחד לצרכי הלואות לשכר דירה לעונת הדירות. ב-1911 פתח לו ביח-מסחר ביפו, שהתקיים שם עד מהומות תרפ"א ואח"כ עוד שנים אחדות בת"א.
הצטרף לחברת "אחוזת בית" ובנה את ביתו בין 60 הראשונים שיסדו את תל-אביב, ואח"כ השתתף בין הראשונים שיסדו את חברת "נחלת בנימין" (שהוסיפה לשכונת תל-אביב את הרחוב נחלת בנימין). בתר"ע נבחר לועדת הבקורת של תל-אביב ובתר"פ לועד ת"א והביע את דעתו בע"פ ובכתב בעתונות (עפ"י רוב בעילום שם) בעניני צבור שונים לפי מיטב הכרתו כדי לעודד פעולות מועילות לצבור ולמנוע מעשים וסידורים שראה אותם כעלולים להביא נזק לעיר, שהיתה. אז בראשית התפתחותה.
בתרפ"א היה היוזם של המרכז המסחרי בתל-אביב וביחד עם עזרא פורר ואברהם גולדנברג קנה משיך עלי 49 דונם במחיר 450 לא"י הדונם, בעזרתו של שמעון מזרחי, מנהל ברקליס בנק בתל-אביב.
כן רכשו את השטח של 30 דונם שנקנה מיורשי מאלאק, שהפריד בין האדמה היהודית וחברת מרכולת. השקיע פעילות רבה ביסוד המרכז המסחרי של ת"א, בניגוד למגמות אחרות שהועלו אז מצדדים שונים לרכוש את פרדס שייך עלי למגרשי בנין ולבנות מרכז מסחרי עברי בשטח יפו. משמש כיו"ר המרכז המסחרי שנים רבות. היה פעיל במשך כמה שנים בארגוני בעליהבתים בת"א.
ב-1923 בא בדברים עם מושל מחוז הדרום אברמסון לרגל הקשרים האישיים שהיו ביניהם ובקש ממנו קונצסיה על אדמת החולות ליד עזה בשטח של 10,000 דונם, לשם בנין עיר מרכזית. אחרי מו"מ ממושך יותר מ-10 שנים נתקבלה תשובת הממשלה ב-1934 שעליו להוכיח את יכולתו הכספית לשם בצוע המפעל.
לרגל המאורעות ב-1936 והמלחמה העולמית נפסק המו"מ וחודש ב-1944 עם מזכירות ממשלת א"י על שטח של 22.000 דונם צפונה מעזה ע"י "נבי יונה" וממשיך בטפול בענין במרץ ובסבלנות.
הדפיס חוברת על המנדט הארצישראלי להלכה ולמעשה והגיש אותה לועדת-החקירה שבראשות הלורד פיל (ת"א, 1937).
צאצאיו: עמישלום (בוגר הגימנסיה "הרצליה", מוסמך האוניברסיטה בננסי כמהנדס-אגרונום, ממנהלי מרכז פרי הדר יפו), שלמה (בוגר הגימנסיה "הרצליה", מהנדס ראשי של המועצה בחדרה), תהלה (מורה למלאכת-יד בסמינריון למורות ע"ש א. ל. לוינסקי ובבית צעירות מזרחי), יהושע (בוגר הגימנסיה "הרצליה", מוסמך האוניברסיטה בלונדון כמהנדס, התנדב בימי המלחמה העולמית השניה כקצין תעופה, מהנדס ראשי במחלקת העבודות הצבוריות הממשלתית בירושלים), גאולה אשת ישראל פריזר (חימאי במעבדת ד"ר ח. וייצמן בלונדון), בוגרת "הרצליה", מוסמכת האוניברסיטה בקמבריג' לשפות מזרחיות.
הרב שלמה בן-קיקי
נולד בירושלים, בחודש כסלו תרל"ג (1873), לאביו הרב יעקב , שעלה ארצה מרבאת שבמארוקו. למד בתלמוד-תורה ובישיבות של עדת המערביים והספרדיים בירושלים.