נשא לאשה את שמחה לבית עבאדי. נמנה על חכמי העדה, נסע בשליחותה כשד"ר לארםנהרים, בוכארה, צפון-אפריקה ועוד, ובכל מקום נתחבב כתלמיד-חכם פיקח ושנון ונואם מחונן והצליח בשליחותו. היה שנים אחדות שו"ב ורב בקהלת טראבלוס שבלבנון, וכעשר שנים לפני מלחמת-העולם הראשונה נתמנה לרב בבית-הכנסת שליד בית-הספר "אליאנס" בחיפה ומשנת תרע"ו הוא אף שוחט מטעם קהלת חיפה, ופעל רבות בקרב עדתו למען ארגון קהלת כנסת ישראל בעיר.
דמותו הרוחנית והצבורית צוירה בפיליטונים "חכם שם-טוב" ב"הצופה" ו"השוחט" ב"הד-המזרח".
צאצאיו: מסעודה אשת יעקב בן-קיקי, שמעון (פקיד ב"מחסני ערובה מזרחיים" בחיפה), רנה אשת זלמן משיוף.
יוסף שופמן
נולד בורשה (פולין), י"ז סיון תרס"ג (12.6.1903), לאביו שלום (יליד פלך אורשה, בעל תעשית תמרוקים חשוב) ולאמו תמר לבית קריסלוין , ילידת מוסקבה, (אחיה הבכור אברהם היה ידידו של אברהם אידלסון בתקופתו המוסקבאית, ונמנה על אותה הקבוצה של צעירים אשר מתוכה יצאו מזא"ה, מרמורק, צ'לנוב ועוד מנהיגים ציוניים ידועי שם. אברהם קריסלוין עמד לעלות לארץ בשנות התשעים של המאה שעברה ולשם הכשרה למד חקלאות באוניברסיטה של ברלין, אך חלה במחלה אנושה ומת בגיל צעיר. בלב אחותו הצעירה השריש עמוק את הזיקה לציון, אשר קבלה את ביטויה בחינוך הציוני והעברי אשר נתנה לכל ילדיה, לא רק לבנה, כי אם גם לבנותיה).
התחיל את לימודיו בחדר מתוקן, אחר כך עבר לשנתיים לגימנסיה רוסית (פולין נמצאה אז בתוך גבולותיה של רוסיה הצארית), ובשנת 1915 עם צאת הרוסים מפולניה עבר ללמוד בגימנסיה המפורסמת "חינוך" בורשה, אשר נוסדה ע"י קבוצת עסקנים ציוניים עם ש. י. יצקן, בעל העתון "היינט" בראש. שפת ההוראה במו סד זה היתה פולנית, אך שעות רבות בשבוע הוקדשו בו לעברית, תנ"ך, תולדות ישראל. מאות מבין חניכי הגימנסיה "חינוך" עלו ברבות הימים ארצה. בשנת 1922 קבל תעודת בגרות עברית וכללית, ובאותה שנה נכנס ללמוד במחלקת המשפטים ומדעים פוליטיים של האוניברסיטה הורשאית וגמר אותה בשנת 1927, וגם הוסמך לעורך-דין. ניהל את מפעל התעשיה של משפחתו, אשר בשנת 1932 יסדה את בית החרושת הראשון לתמרוקים בקנה-מידה אירופי בארץ-ישראל, הוא "עדיף" בע"מ ברמת-גן, אשר אותו הוא מנהל גם כיום יחד עם גיסו, ד"ר שמואל אריאל. מנעוריו השתתף בתנועה הציונית בורשה והשתייך ל"השומר הצעיר", אשד אז היה תנועת נוער צופית-ציונית. אחרי התמורות אשר הפכו את "השומרהצעיר" להסתדרות מפלגתית, עזב אותה בשנת 1923. מאז היה פעיל בהסתדרות סטודנטים-ציונים "ירדניה" ובאיגוד הסטודנטים "זלוציה-קנאיים" בורשה. בתקופה ההיא כהן גם במשך שנה וחצי (1925-1926) בתפקיד מנהל לשכת העתונות והתעמולה של הקרן-הקימתלישראל בפולניה. בשנת 1930 הצטרף לתנועה הרביזיוניסטית ובאותה השנה נבחר למרכז הארצי בפולניה. מאז השתתף בכל הכינוסים הארציים והעולמיים של הצה"ר ואף נבחר בתור ציר מרשימת הצה"ר לקונגרס הציוני השבעה-עשר. בשנת 1937 נבחר ליושב-ראש ההסתדרות הציונית החדשה בפולין.
נשא לאשה את אסתר בת שמואל שנברג (אשר משפחתה התיחסה על צאצאי ר' עקיבא אייגר).
כשפרצה מלחמת העולם השניה, הצליח ביום 5 לספטמבר 1939 להמלט מורשה, ואחרי סכנות והרפתקאות רבות הגיע עם משפחתו לארץ סמוך לפורים ת"ש. נכנס לפעילות כלכלית כמנהל החברות "עדיף" ו"אריאל" בע"מ ויו"ר ההנהלה של אגודת האשראי השיתופית "אוצר עממי", וגם לפעילות צבורית-לאומית בשורות הצ"ח (הסתדרות ציונית חדשה) בארץ בתור חבר המרכז ופעמיים היה גם יושב-ראש בו. לקונגרס העשרים ושנים נבחר בתור ציר מארץ-ישראל מסיעת הצה"ר.