חיים יהושע צרור
נולד ביפו, בשנת תרמ"ב (1882), לאביו אברהם (מורה ללימודי קודש בעדת הספרדים ביפו-ת"א) ולאמו יעל בת ר' לוי הכהן (בעל ה"חדר" הספרדי הראשון ביפו). למד בתלמוד-תורה של אבי-אמו ובביה"ס של חברת כי"ח מפי ר' יוסף שמחון , ואח"כ למד וגמר את בית-הספר החקלאי מקוה ישראל, השתתף בקבלת פני הרצל בעת ביקורו במוסד וברך אותו בשם התלמידים והרצל השיב לו: "ירבו כמותך בישראל ובארץ-ישראל".
יסד בית-ספר בשם "מכבי" בשכונת נוה שלום ביפו, אח"כ היה מורה לעברית ברחובות, בראשון לציון ובמוקד "קרית ספר" של ישראל בלקינד בשפיה. יצא לפאריס, למד משפטים והוסמך לעורך-דין. נתמנה למורה בביה"ס של כי"ח באיסטמבול, שם נשא לאשה את מרים בת יונה פלקוב (ממשפחה יהודית מרוסיה שהגרה לקאהיר). חזר ארצה ויצא לקאהיר ויסד שם בית ספר עברי והשתתף בפעולה הציונית. היה ציר בקונגרס הציוני הששי מארץ-ישראל ובקונגרס הי"א מקאהיר.
ב-1913 חזר ארצה. עם פרוץ המלחמה עזר לרבים בהשתדלויותיו בקונסוליה הצרפתית, שהיו לו קשרים עמה, ומשהוחמרו הרדיפות וגברים נתיני חוץ לא יכלו עוד לצאת החוצה היתה אשתו הולכת בשליחותו, לבושה כערביה, אל הקונסוליה הצרפתית להשתדל בעד הקלת הרדיפות ולקבל ידיעות בדבר האניות שתבואנה להוציא את הנרדפים והמגורשים מן הארץ.
כנתין צרפתי הוברח גם הוא לצאת מצרימה. שם התמסר לפעולות לטובת הפליטים והמגורשים מהארץ בסידורם הכלכלי ובחינוך ילדיהם. פתח בהליופוליס את בית-הספר העברי "עין שמש", שהתקיים שלש שנים ואח"כ את בית-הספר העברי "שמש" בקאהיר. באותו זמן חיבר והדפיס מלון עברי-צרפתי-ערבי.
משנגמרה המלחמה עזר לבני הארץ בהשתדלויות בקונסוליות השונות בסידורים הפורמליים לאפשר את שיבתם ארצה. ב-1920 חזר גם הוא עם משפחתו, חלה ונפטר ביפו, א' טבת תרפ"א.
יואל מסטבוים
נולד במזריץ, פלך שדליץ (פולין) ב' אדר תרמ"ד (1884), לאביו יצחק (בעל בית חרושת לזכוכית ובית משרפות לבנים) ולאמו איטה בת שמחה גלזר משדליץ.
קבל חנוך מסורתי בחדר, אצל מלמדים חצי-משכילים ועוד מילדותו היתה לו נטיה לציור, כתיבה ונגינה - תורשה מאמו שהיתה בעלת כשרונות מרובים.
בנעוריו עברו הוריו לעיר הפלך שדליץ. בגיל 15 החל ללמוד את מלאכת הצבעות. ב-1905 - שנת המהפכה ברוסיה, השתתף ביחד עם אחיו יודל (שהיה מפעילי המפלגה הסוציאליסטית הפולנית - פ.פ.ס., וחבר פלוגת המחץ שלה, הוגלה לסיביר ומת שם) בפעולת ההסברה והתעמולה של המחלקה היהודית שע"י פ.פ.ס.
עבר לוארשה והחל לפרסם את יצירותיו הספרותיות. ספורו הראשון "ירחמילקה השוחט" נתפרסם ב"דער וועג" שהופיע בוארשה ב- 1906 בעריכת צבי פרילוצקי, הסופרים הלל צייטלין, דוד פרישמן וי. ל. פרץ קרבוהו והעריכו את כשרונותיו הספרותיים.
פרסם את יצירותיו ב"רשפים" וב"הבוקר" שהופיעו בעריכת ד. פרישמן, ב"אידישע וואכענבלאט" בעריכת ה. צייטלין, ב"היינט", מאמענט" ובשאר העתונות היהודית בפולין. היה מקבוצת הסופרים הצעירים (בתוכם : ז. י. אנכי, משה סטבסקי, מנחם בוריישה, י. מ. ווייסענבערג, שלמה גילברט, יהושע פרלה) שהתרכזה מסביב הלל צייטלין. כן היה מפעילי חברת "הזמיר" בוארשה - חברה לקדום הספרות והאמנות, בהנהלתם של מ. י. פרייד, ד"ר גרשון לוין והאחים נח ונחמיה פינקלשטין, שמסביבה התרכזו הסופרים הצעירים ואנשי התיאטרון היהודי.
בשנת 1912 פרסם את ספרו הראשון "סקיצען און בילדער" בהוצאת "שימין". המשיך בפעולותיו הספרותיות גם בימי מלחמת העולם הראשונה ופרסם שורת ספורים וציורים מחיי המלחמה בעתונות היהודית בפולין.
בשנת 1917 פרסם פואמה דרמטית בשם "אהן א מעלאדיע" (בלי מלודיה), שבה באים לידי בטוי הזרמים והרעיונות הצבוריים בחיי היהדות ונכתבה בעקבות