"החתונה" של סטניסלב ויספיאנסקי ו"בלילה בשוק הישן" לי. ל. פרץ.
בשנות 1919-1922 היה בלונדון והשתתף בקביעות במערכת "די צייט" שהופיע בעריכתו של מוריס מאיר. היה במחיצת פועלי-ציון באנגליה. בקר את המרכזים היהודיים באנגליה וקרא שם את יצירותיו הספרותיות.
בשובו לפולין פרסם את ספרו "שלשה דורות", תאור המעבר מדור החסידות, דרך דור ההשכלה וההתבוללות לדור הציונות והחלוציות. "נדודי נחומ'קה"' בו הוא מלווה את גבורו נחומ'קה מהעיירה הקטנה בפולין עד לחיי הפריצות בבואנוס-איירס. "בנכר" (1920), "חלומה של פרלה", "ספורי עם", "בדרך נכריה" (1925), "חלוצים" (1926).
השתתף בעתונות היהודית לכל שפותיה בפולין: "הצפירה", "היום" (עברית), "מאמענט", "לארזער טאגעבלאט", "לאדזער פאלקסבלאט" (אידיש), "נאש פשעגלאנד", "נאווי דזיענניק" (קרקוב), "חוויליה'י (לבוב, פולנית). עבר את ערי פולין והרצה הרצאות ספרותיות וציוניות שנתקבלו בחבה ע"י הנוער וקהל שוחרי הספרות. היה קרוב לחוגי מפלגת פועלי ציון, שמרכזה היה ב"ארבעטער-היים" ברחוב קרמליצקה 23 והשתתף בעתונה "ארבעטער-צייטונג". כן היה חבר פעיל באגודת הסופרים והעתונאים היהודית בוארשה ופרסם במאספיה "שריפטן" את מיטב יצירותיו ("סלמנדרה", "חליל הצוענים", פניצ'ק ועוד).
ב-1933 עלה לא"י והתישב בתל-אביב. פרסם בארץ בהוצאת ועד היובל את ספריו: "חליל הצוענים" ו"במפחה". "חיים אדומים" (הוצ' "דבר"), "דרכה של מריאטה" (הוצ' "רמון", מטעם מוסד ביאליק).
בקיץ 1939 ערב פרוץ המלחמה העולמית השניה נסע לפולין לשם בקור ובקושי חזר ארצה בעצם ימי המלחמה. את רשמי מסעו זה פרסם בספרו: "ששים יום בפולין של היום" (הוצ' "דבר").
משתתף בקביעות ב"דבר" ומפרסם בו את רשימותיו מחיי החלוצים בוני הישוב בארץ ומהנוף הארצישראלי. ב"העולם" מפרסם "טרילוגיה ארצישראלית" בהמשכים, העומדת להופיע בצורת ספר.
בכ"י אוטוביוגרפיה העומדת להופיע בחו"ל.
בנו: שמואל (מודד מוסמך, התנדב בימי המלחמה העולמית השניה לכחות הצבא הבריטיים בא"י).
אחיותיו: בת-שבע (משודרת באידיש), אסתר גיטל (מפרסמת רשימות מההוי היהודי באנגלית).
ישי (ישראל יהודה) אדלר
נולד א' בניסן תר"ל(1870)בינובה, הסמוכה לפינסק, פלך מינסק (רוסיה הלבנה), לאביו שלמה (תלמיד חכם ועסקן צבורי) ולאמו חנה בת ר' שמשון סגלביץ מפינסק.
נתחנך חנוך מסורתי ב"חדר". אבל אביו הרשה לו לקרוא ספרי השכלה וגם הזמין מורה שילמדו רוסית. בבית המדרש למד כל הימים וגם בשעות הלילה את התלמוד ונושאי כליו.
עוד בנערותו היתה לו נטיה לעסקנות צבורית והיה ממיסדי חברה "מלביש ערומים" בעיר מולדתו, שחבריה היו בני גילו.
בתרמ"ו התחיל בהוראה, ובמשך עשר שנים רצופות היה מורה לעברית בכפרים ובעיירות, בתרנ"א נשא לאשה את ברכה בת ר' ישעיה מרדכי אייזנברג ממשפחת הצדיק מאפטא, שם עסק בהוראה בשעורים פרטיים. בתרנ"ג עבד ברדום כפנקסן, ובראשית תרנ"ד עבר לאלכסנדרובסק, פלך יקטרינוסלב. כאן עסק בהוראה והיה פעיל כחובב ציון. בתרנ"ו השתתף בועידת חו"צ באודיסה כציר מטעם חו"צ באלכסנדרובסק.
באותו פרק הזמן התחיל להתבלט כנואם וכמארגן והצליח ליסד חברת בעלי מלאכה לעזרה הדדית ויסד אגודת חובבי שפת עבר, כן יסד שעורערב, שעורי שבת והרצאות ללמודי היהדות וגם הפיץ עתונים וספרים עבריים שלא עמל"קפ. מלבד זה יסד גם ספריה גדולה ליד בית הכנסת הגדול. באותו פרק הזמן התחיל לפרסם מאמרים בעתונות.
בתרנ"ט עזב את אלכסנדרובסק ועבר לעיר קרינקי, שגם בה עסק בהוראה. היה פעיל בציונות, הפיץ שקלים, מניות הבנק הציוני וגם ניהל מלחמת תנופה ב"בונד". גם בעיר זו יסד ספריה, הפיץ ספרים, התקין שעורי ערב ושעורי שבת וכוי. בתר"ס עבר להוראה לעיר דויד-הורודוק וכאן הנהיג לראשונה את הלמוד עברית בעברית והתפרסם כמורה ופדגוג.
אחרי שריפה בעיר מגוריו זו הוזמן ע"י ציוני פינסק ליסד שם "חדר" "עברית בעברית", אך לפי בקשת ציוני הומל הסכימו ציוני פינסק לוותר עליו לטובת ציוני הומל, בתרס"א עבר לעיר הנ"ל, שהיתר, אז עיר של סופרים ועסקנים חשובים, וה"חדר המתוקן" שיסדו היה למופתי בין האורחים שבקרו את ה"חדר" היו בין השאר אחד-העם, דובנוב ובוקי בןיגלי, וה"חדר" עשה עליהם רושם גדול, ופרסמו מאמרים רבים שבהם הללו את ה"חדר" ואפילו בוקי בן יגלי שהתנגד קודם לשיטת "עברית בעברית", פרסם שורה של מאמרים, שבהם הילל את המוסד החנוכי הזה.
הודות לחדר המתוקן הזה צצו "חדרים" כאלה בכל תפוצות רוסיה. בשנת 1902 השתתף בועידת מינסק. עמד בראש לשכת המורים. היה נוסע לבקר את עבודת המורים, והכל שלא על מנת לקבל פרס. בבית ספרו היו גם אספות מורים שדנו בשאלות פדגוגיות ושם גם החליטו ליסד את אגודת המורים העברים ברוסיה.
בראשית תרס"ה יצא לארץ ישראל ובכ"ו תשרי בא לא''י, מקים שם הוזמן לשמש מנהל בית הספר ברחובות. היה מראשוני מיסדי הספריה הצבורית ברחובות וניהל שם מלחמה תקיפה בעד השלטת הדבור העברי. כראש סניף המורים במקום הנהיג בקורי