"הבימה" ופעיל למען רכישת מגרש וכספים לבנין בית-כנסת באותה סביבה ומנהל לשם כך מו"מ עם עירית ת"א ועם המוסדות הלאומיים. חבר ב"המזרחי".
תומך בעשרות מוסדות ישוביים, סוציאליים ותורניים, ישיבות ורבנים וכו'.
צאצאיו: אברהם, דב, יפה אשת אריה פינס.
רפאל סופרמן
נולד בעיירה קונילוי, מחוז ליפוביץ, פלך קיוב (אוקראינה) ח' אלול תרל"ט (1879), לאביו ר' יצחק אייזיק (למדן, מקובל ו"ספרא רבא בלשון הקודש", נתפס במשך זמן-מה בנעוריו להשכלה. מטובי החסידים בעיר טיטיוב, מחוז סקבירה, ממקורבי האדמו"ר ר' משה דוד מצ'ורטקוב, בנו של האדמו"ר ר' ישראל מריז'ין, שברח מרדיפות הרשות הרוסית לסדיגורה שבגליציה, ידוע בקרב החסידים בשם יירי אייזיקל טיטיובר", נתפרסמו בשמו כמה ספורי חסידים, ממשפחת רבנים וחכמים), ולאמו חסיה בת ר' דב בר רוזנברג. התיתם מאמו בהיותו בן 4 חדשים, אביו ברח לגליציה האוסטרית לרגל הגיוס לצבא הרוסי, גדל בבית הורי אמו בכפר וורונויה, מחוז אומן (שגרו בו כ-70 משפחות יהודים, תלמידי-חכמים וחסידים מתונים, שאחדים מהם נלקחו לכהן ברבנות בערים גדולות ברוסיה). קבל חנוך מסורתי ותורני בחדר ואצל מלמדים פרטיים והגיע לדרגה גבוהה בלמודים. בגיל צעיר נתפס להשכלה ושקד בסתר על התנ"ך עם ה"ביאור", ספרי דקדוק, פילוסופיה, מדעי הטבע והספרות העברית החדשה. למד בישיבת אומן ונודע שם בשם "העילוי מוורונויה", הוכרח לעזוב אותה לרגל "ספרי המינות שנשרו מחיקו", עבר לישיבת קורסון שבראשה עמד הרב צבי הירש בעל "שיחות חולין של תלמידי חכמים", גם משם גורש בגלל הספרים : "מלות ההגיון" לרמב"ם עם פירושו, של רמבמ"ן (משה מנדלסון) ושירי מיכ"ל שנמצאו אצלו.
בתרנ"ד עבר לברודי שבגליציה ולמד שם בבית: המדרש בהשגחתו של הרב יצחק חיות (בנו שלהרב צבי הירש חיות מזאלקאוו), שם התודע לשני משכילים, אקדימאים צעירים מבני העיר: צבי פרץ חיות (אח"כ פרופיסור ורב ראשי בווינה ויו"ר הועד הפועל של ההסתדרות הציונית העולמית) והסופר העברי הילל בן שכ"ר (פרופ' יהודה ליב לנדא - רב ראשי בדרום אפריקה. עד יומו האחרון עמד המנוח. עם ר. ס. בקשרי ידידות ובחליפת מכתבים). שני אלה הדריכוהו בסתר בלמודי חול בשפה הגרמנית, בראשית תרנ"ו עבר ללבוב והתכונן שם בלמודים. לפי תכנית של הגימנסיה הגרמנית שם ביקר במשרדה של חברת ''ציון" ושם התודע לשלמה שילר שהציגהו לפני ראשי החברה ולפני המתלמדים הציונים הצעירים שבראשם עמד אז הסטודנט יעקב טהון (כיום ראש הקהלה בירושלים).
החברה הציעה לו לקבל על עצמו את הנהלת. הקורסים בעברית בקרב הסטודנטים (שלא עמלק"פ). ייסד אגודה בשם "דוברי עברית" ורכש לרעיונו זה את המורה הותיק, שהורה עברית במבטא הספרדי - יצחק שווארץ, ואת תלמידתו של הלה, דבורה שפינר (כיום רעיתו של הסופר ר' בנימין).
בתרנ"ז נבחר למזכיר הכבוד העברי בועד המרכזי של ציוני גליציה ובוקובינה, שבראשו עמדו אדולף שטנד, ד"ר אברהם קורקיס (הרוח החיה בציונות התרבותית והמדינית שבגליציה) ושלמה שילר (אחד העם הגליצאי). אם כי היה עסוק בלמודים בכל זאת נשמע להוראות המרכז הציוני והיה נוסע בשליחותו בערי גליציה ובוקובינה לשם תעמולה ציונית מאומצת, שהתנהלה אז ערב כנוס הקונגרס הציוני הראשון. בנאומיו הטיף לציונות ולעברית ולשם הפגנה היה נואם חלק מנאומיו בעברית.
בימי שהותו בלבוב היה כתבו הקבוע של "די וולט" עתונו של הרצל וגם של "המגיד" הקרקובי, ופרסם בהם מאמרים בשמו ובפסידונימים : .S. RSN(ב"די וועלט"), רס"ן, רן, אבי נדב, אבי שרון, המלאך הרביעי ועוד.