"ועד חלוצי יסוד המעלה" וראשון לציון, המנהל הכללי הראשון של בנק אפ"ק בארץ).
אחרי קבלו חינוך מסורתי עלה ארצה עם הוריו בשנת תרמ"ב ועזר להם בבנין המשק והבית בראשון לציון.
נשא לאשה את שרה בת אברהם זלמן איכילוב מפתח תקוה, שהיתה לו לעזר בסידור המשק כל הימים.
מראשוני החקלאים בראשון לציון, ממגיני המושבה נגד המתנפלים עליה בשנותיה הראשונות. הערבים בכפרי הסביבה העריצוהו כגבור ונשמעו לתיווכו בסכסוכים שבינם ובין היהודים. נטע את הפרדסים של מרדכי בן הלל הכהן ושל קרובו ז. ד. ליבונטין. מהראשונים שהנהיג במושבה גידול תפוחי-עץ וגידול ירקות בהשקאה, בשנות מלחמת-העולם הראשונה השתתף בפעילות במלחמה בארבה. ביתו וידו היו פתוחים לנצרכים ונתחבב על כל יודעיו כאיש-רעים בעל הומור טוב.
בגלל המשבר הקשה הוכרח ב-1921 למכור את משקו ועבר עם אשתו אל בניו למלבורן שבאוסטרליה, ושם הוא ממשיך בפעילות צבורית וציונית.
שם נפטרה רעיתו, י"ג אב תש"ו (10.8.46), ולזכרה נדבה המשפחה עמוד-תפלה לבית-הכנסת שברחוב מאה שערים בת"א.
צאצאיו: מרדכי (אוסטרליה), שמואל (קצין ראשי בשרות הממשלתי לבקורת פרי הדר באזור הפרדסנות העברית), אברהם (נתניה), עזרא (ת"א), יהושע (אוסטרליה), יעקב (אוסטרליה), חנה, רוחמה, חביבה, רחל.
אליהו ליבונטין
נולד במוהילב, רוסיה הלבנה, בשנת תר''ן (יולי 1890), לאביו ר' זלמן דוד הכהן (מראשוני הפעילים בחיבת ציון, בהסתדרות הציונית וביסוד המושבה ראשון לציון, מראשוני עסקני הישוב ובוניו, המנהל הכללי הראשון של בנק אפ"ק בארץ) ולאמו פיגה בת הלל הכהן ממוהילב. קיבל חינוך מסורתי ולמד בביתספר ריאלי ברובנה (ווהלין).
עלה ארצה ב-1904, כשאביו העלה את משפחתו משבא ליסד ולנהל את בנק אפ"ק בארץ. המשיך ללמוד ביפו מפי מורים פרטיים (ח. א. זוטא, מירקיס ועוד) ואחרי שנים מספר נתקבל לפקיד בבנק אפ"ק ביפו.
באותן השנים היה פעיל במכבי יפו-תל-אביב.
כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה בתרע"ד נשלח לאלכסנדריה יחד עם משה ארוואץ, ממנהלי הבנק, להעביר מצרימה את ניירות-הערך וכו' של הבנק. כשחזר ליפו ביום י"ג חשון תרע"ה נאסר על-ידי בהא-אל-דין מושל העיר בטענה, שבאלכסנדריה מחא כפים לאנית-מלחמה בריטית בצאתה מהנמל, ולמרבה האשמה נמצאו בכיסו בולים של הקה"ק (דבר שנחשב בעיני השלטון הצבאי אז כפשע בגידה במולדת הטורקית), אך שוחרר בהשתדלותם של דיזנגוף, בריל ויעקב שלוש. בשנות המלחמה היה מעוזריו של המנהל הכללי של הבנק, א. ז. הופיין , במתן הלואות לפרדסנים ולאכרים (במחתרת, כי הבנק כ"רכוש האויב", רשום באנגליה, היה סגור בפקודת השלטון).