בעת הגירוש הכללי מיפו ות"א, באביב תרע"ז, עבר אל הגליל, משם חזר לירושלים והמשיך בעבודה החשאית בבנק עד הכיבוש הבריטי ואז העביר יחד עם יהושע ליפבסקי את מסמכי הבנק מירושלים ליפו ונתמנה לסגן-מנהל סניף יפו.
נשא לאשה את דבורה בת דב ליבונטין (עסקן צבורי וציוני מריאזאן שברוסיה המרכזית, נאסר ב-1918 בכלא מוסקבה יחד עם ציונים אחרים בשל פעולה ציונית שהיתה אסורה מטעם השלטון הבולשבי, חלה בכלא ולא הבריא אף אחרי שחרורו, נפטר ביום ח' סיון תרפ"א).
משנת 1926 ואילך הוא מנהל סניף ת"א של הבנק, חבר במועצת הבנק האפותיקאי, בועד הארצי של הקה"ק, בועד המפקח של הגימנסיה הרצליה, בהנהלת ביה"ס הגבוה למשפט וכלכלה, בועד המוסד ללשון ולתרבות עברית, בועד לשכת המסחר בת"א ויפו, פעיל במגבית ההתגייסות, ועוד, צאצאיו: רנה (לומדת כלכלה מדינית באוניברסיטת ז'נבה, שווייץ), דב.
יוסף זונדל ברדקי
נולד בירושלים, בשנת תרכ"ט (1869), לאביו ר' שלמה (החזן הראשי של בית הכנסת "החורבה" במשך 40 שנה. יודע נגינה בכנור וקריאת תוים ובעל מקהלה, בן הרב ישעיהו ברדקי מפינסק, שהיה ממיסדי הישוב האשכנזי בירושלים, ראש העדה, ראש הרבנים מטעם הממשלה וראש כוללי האשכנזים בא"י, חתנו של הרב מצפת, ר' ישראל משקלוב, בעל "פאת השולחן") ולאמו חיה בת הרב שמואל וטויבה סלנט (רבה הראשי של ירושלים).
קבל חנוך מסורתי בחדרים ובישיבות בירושלים.
נשא לאשה את שיינדל בת הרב נתן נטע נטקין. עבד בהנהלת הכוללים ע"י סבו הרב שמואל סלנט. היה שד"ר למוסדות הת"ת "עץ חיים" ובית החולים הוספיטל בירושלים, וביקר בטריפולי, במצרים ובאמריקה. קראו לו "המשכיל".
נפטר בירושלים, כ"ח חשון תרס"ח( (1907). צאצאיו: שרה אשת אלימלך זקס, ד"ר נתן (נשיא בפועל של בית הדין המחוזי בת"א), בנימין, יוסף זונדל (ארגנטינה).
הרב (קפיטן) יעקב ליפשיץ
נולד בטבריה, ט"ו בטבת תרס"ח (1908), לאביו ר' יחזקאל. למד בתלמוד-תורה ובישיבת "אור תורה" בטבריה מפי הרב משה קלירס ז"ל ואח"כ בישיבת "עץ חיים" בירושלים ואצל הרבנים בורשטיין מטאווריג, בורוכוב מוולקוביסק, קלצקין מלובלין, הרב איסר זלמן מלצר והרב קוק זצ"ל, ובן 19 הוסמך לרבנות. בעזרת מורי הגימנסיה העברית ובית-המדרש למורים בירושלים הכין את עצמו לבחינה בלימודים כלליים ועבר בהצלחה את בחינת הבגרות הממשלתית בשנת תרפ"ט. היה זמן-מה רב בירושלים בבית-הכנסת קוידאיוב. בשנות תרצ"א-תרצ"ג היה ראשה ומנהלה של ישיבת "אהל יעקב לדגל תורה" וחבר בית-הדין בטבריה ובתרצ"ג נתמנה לרב בנס-ציונה והסביבה. בשנות תרצ"ה-תרצ"ח למד (תוך פעולתו הרבנית בנס-ציונה) באוניברסיטה העברית בירושלים מקרא, שפות שמיות וקלאסיות והיסטוריה כללית וקיבל את התואר "מ. א." (מוסמך למדעי הרוח), ואח"כ היה תלמיד מחקר לפילוסופיה על יסוד הדיסרטציה על "תולדות הדקדוק העברי, הפרשנות למקרא והבלשנות העברית בימי הבינים", בה הרחיב את המחקר בפירושו של הרד"ק על נביאים וכתובים. היה מרצה מטעם ועדת התרבות של התאחדות האכרים במקומות שונים בארץ ומטעם ועדת התרבות של המועצה המקומית ברחובות. השתתף בפעילות צבורית במוסדות המושבה נס ציונה ובתור חבר המועצה הארצית של הסתדרות המזרחי והיה ציר לקונגרס הציונהעשרים בציריך ברשימת המזרחי וציר לועידה העולמית של המזרחי. פרסם מאמרים במחקר ומדע ובשאלות הזמן בעתונים "דואר היום", "הארץ", "הבוקר", "דבר", "המשקיף", "בוסתנאי", "התור" ובשנות