הרב משה יהושע יהודה ליב דיסקין ("הרב מבריסק")
נולד בגרונדה, רוסיה הלבנה, י' כסלו תקע"ט (1818) ,לאביו הרב בנימין (שהיה מפורסם בדורו כגאון אדיר וחכם מצוין, היה רב בפערשטאדט-גרודנה, וילקוביסק, ראב"ד בגרודנה, ובסוף ימיו רב בלומז'ה ושם נפטר, כ"ה אדר תר"ד). למד תורה מפי אביו והגיע לדרגה גבוהה בידיעותיו, ידע כמעט בעל פה את שני התלמודים, הראשונים והפוסקים, והיה בעל אופי תקיף וקנאי על משמר התורה והיהדות ללא משוא-פנים לתקיפים ובלי פחד מהם.
בן 25 ירש את כסא הרבנות של אביו בלומז'ה. שם הוכיח בפומבי את אחד מעשירי הקהלה בגלל חשד של חילול שבת, נרדף על-ידי העשירים ופקידי הרשות והוכרח לעזוב את המקום. עבר לשמש ברבנות במוריץ' ואח"כ בקובנה. כאן סילק בגלל התנהגות בלתי-הוגנת את חוכר המס הממשלתי על הבשר הכשר, שהיה מקורב לשררה, ובגלל זה שלח לו שרהפלך פקודת גירוש מן העיר. נתקבל לרב בשקליב ואח"כ לקהלה הגדולה בבריסק. היה נע ונד מקהלה אחת לשניה ובשום מקום לא מצא מנוח לכף רגלו עד שהגיע אל המנוחה בירושלים.
כשנתאלמן מאשתו הראשונה בחוץ לארץ נשא את שרה בת ר' צבי ראטנר, אחרי שנתגרשה מבעלה הראשון אליהו זלמן הלפרין מוילנה, עשיר גדול ומפורסם בקמצנותו (ההוא נשא אח"כ את בת הרב המלבי"ם וממנה נולד לו בנו מיכאל , הוא מיכאל הלפרין , הידוע כראש לחולמים ולוחמים בישוב החקלאי החדש בארץ). היא הכניסה לו בנדוניה 40.000 רובל והיתה אשה משכלת, יודעת שפות אירופיות, תקיפה ופקחית, בעלת השפעה בעניני צבור, בעלת צדקה בגלוי ובסתר ועזרה לבעלה בהנהגת עניני הצבור.
פעם פרץ סכסוך בין זוג צעיר בבריסק- האשה דרשה גט מבעלה והוא הסכים רק בתנאי שתשלם לו סכום גדול בתור "פיצוי" או "דמי פיטורין" ותשליש את הסכום אצל הרב. אחרי סידור הגט נתברר, שהרבנית ראתה את דרישת האיש בסחיטה בלתי-הוגנת ובלתי-מוצדקת והחזירה לאשה בסתר את הכסף שהשלישה. לקובלנה האיש ה"מקופח" נאסר הרב באשמת "מעילה באמון", ולמרות כל השתדלויות הקהלה בהעמדת עו"ד מפורסם להגנתו היה צפוי להשפט לשילוח לסיביר לעבודת-פרך. ורק במחיר שוחד רב הצליח להוציאו מבית-הסוהר ומעבר לגבול רוסיה ויחד עם אשתו עלה לארץ-ישראל.
בכ"ט תמוז תרל"ז הגיע ארצה והתישב בירושלים. בתחילה קבע את דירתו ב"רחוב חברון" (הוא הרחוב היורד משער שכם בדרך לכותל המערבי), ואח"כ בשני חדרים קטנים בחצר שנקנתה במיוחד במקום הנשקף אל הר הבית ובה הוקמה ישיבת "אהל משה" שנוסדה על שמו ובראשה עמד הרב יעקב אורנשטיין ושגם הוא היה מרצה בה שיעורים בתלמוד ובהלכה לגדולי הלומדים בירושלים, רק המובחרים שבהם היו מסוגלים לתפוס את העומק והרחבות שבשיעוריו שהצטיינו -בבקיאות ובגאונות.
(ישיבת "אהל-משה" נוסדה לכתחלה בעיקר על-ידי האופוזיציה למוסדות הישוב וכמתחרה בישיבת "עץחיים" שנשיאה היה רבה הראשי של ירושלים, הרב. שמואל סלאנט)).
לפי גדולתו בתורה היה ראוי להיות רב ראשי לעדה האשכנזית בירושלים, אלא שמשרה זו לא היתד, פנויה, כי ישב בה רבי שמואל סלנט . אך הודות לענותנותו הגדולה של הרב סלנט יכול הרב דיסקין להחזיק בית-דין מיוחד לעצמו, מקביל לבית-דינו של הרב סלנט, והיה אפשרי אף מקרה כזה, שבית-דינו של הרב דיסקין יבטל פסק-דין שיצא מבית-דינו של הרב סלנט. אולם בהיות להרב דיסקין צד חזק מאד בקרב העדה האשכנזית, ורבים מגדולי התורה היו מבאי ביתו ומשומעי לקחו, ואשתו ("סוניה הרבנית מבריסק" קראו לה בירושלים) ניהלה במרץ ובחכמה את ה"מדיניות" של "חצרו", לא הגיעו הדברים לידי קרע ,או מחלוקת גלויה, והיד. מקובל בירושלים, שהרב דיסקין הוא בעל סמכות גבוהה, אם כי בלתירשמית' אבל בעלת תוקף ממשי' והשפעתו היתד. מורגשת בעניני הצבור, כמו של רב ראשי. הוא עצמו היה יושב תמיד בחדרו ועוסק בתורה, אך באמצעות אנשי חצרו והרבנית קיבל ידיעות על הנעשה בחוץ ובהתאם לכך תפס עמדה בשאלות השונות ועמד על דעתו בתקיפות.
מובן מאליו שהוא היה בין החותמים בראש על האיסורים והחרמות נגד החינוך המודרני ונגד החידושים של המשכילים ונגד יצירת הישוב החדש על בסיס חילוני. אולם מצות ישוב ארץ-ישראל היתה קדושה ויקרה בעיניו, וכשנוסדה בתרמ"א "אגודת מיסדי הישוב" של אנשי הישוב הישן במטרה לחדש את הישוב בפתח תקוה, שנחרב בעקב הקדחת, נתן את ידו לחבורה זו והסכים לעמוד בראשה בתואר "סוכן ראשי" שלה בירושלים (מקורביו, שהביאו לפניו את ההצעה לקבלת מינוי זה, הסתמכו על שמו משה יהושע ואמרו לו: "תורתך אמת כתורת