בישיבות הספרדים בירושלים ובחברון, וכן אצל אנשים פרטיים, מצא ספרים עתיקים וכתבי-יד, שעדיין לא היו ידועים בעולם התורני הישראלי ואז החל לרכוש כתבי-יד רבים, השקיע הרבה עמל וידיעה ובקיאות בבירורם ובקביעת נוסחם הנכון ואף מבואות כתב להם, ורבים מהם שלח למדפיסים באירופה להוציאם לאור או לספריות מפורסמות, שיהיו למשמרת ולנחלת הרבים, וכך נתפרסם בעולם כאחד מגדולי הביבליוגרפים בספרות היהדות, וכמה מכתבי היד שגילה וערך הוציא בעצמו.
בתרי"ד הוציא בוינה את הספר "בית נתן" (שינויי נוסחאות במסכת ברכות לפי כתב-יד קדמון על קלף שהובא ממצרים). ובסוף הספר פסקי ר' ישעיה מטהאני, שהעתיק מכתב-יד מהאוסף הקיסרי בוינה. אז שלח לקיסר פרנץ יוסף בתשורה כמה כתבי-יד יקרי ערך, ביניהם כתבים בענין שבתאי צבי, והקיסר השיב לו במכתב-תודה ובמדלית זהב "לחכמה ולמלאכת מחשבת". בתרכ''ד הוציא בוינה חמשה קונטרסים עתיקים שמצא בין כתבי-יד על קלף (מסכת כלה בנוסח מוגדל: חקת הדיינים להרב ד"ש בן אברהם בן סוראת; עץ חיים מרבנו חיים מאור הגולה; ליקוטי דינים עתיקים בשם אמר כל ; מכתב חרם מהנשיא דוד בן הודייה מבבל). בתרל"א הוציא את הספר תשובות הגאונים ונספח לו הלכות בדיקת הסכין והריאה לרבינו יונה, לפי כת"י שמצא בבית-מדרש בחברון. כן מצא בחברון את הסידור של רב עמרם גאון ומכרו להוצאה בוארשה (נדפס בתרכ"ה). בתרל"ב הוציא את החיבור של עצמו בשם זכר נתן (לקט דינים לעוברי דרכים). בירושלים הוציא את אלפסי זוטא (קיצור ספר האלפסי על הש"ס בהוספת פסקים וחידושי דינים) לרבנו מנחם עזריה מפאנו לפי כת"י המחבר והוסיף עליו הערות והארות. כן הוציא את הספר פסקי חלה להרשב''א ופסקי דינים מהרב יעקב בן צהל מירושלים.
היה חברו וידידו של רבי יהוסף שווארץ בעל "תבואות הארץ", והסכים לד"ר לודוויג אוגוסט פרנקל בשליחותו ליסוד ביה"ס ע"ש למל בירושלים. התמסר גם לעסקנות צבורית לטובת הכלל : אחרי הבצורת והארבה שבאו על הארץ בשנת תרכ"ה הצטרף אל ר' זליג הויזדורף ור' חיים צבי שניאורסון ויסדו אגודה בשם "חברת יהודה וישראל", בירושלים. חברה זו קנתה בקיץ בעונת הזול היחסי כמות גדולה של חטים ופחמים ומכרה אותם לנצרכים בזמן היוקר במחיר הקניה, ובזה הצילה רבים מרעב וממחסור.
נפטר בירושלים, כ"ז ,אב תר"ן.
בנו בן-ציון היה מגדולי הסוחרים בירושלים, מבוני מאה שערים ואח בלשכת בני ברית.
דוד ילין-טביא
נולד בלומז'ה, פולין, בשנת תקס"ג (1803), לאביו ר' יהושע ילין . קיבל חינוך תורני בחדרים ובישיבות. נשא לאשה את ליבה בת ר' ירחמיאל מיעדואבנה המכונה "ר' ירחמיאל הצדיק". ועסק במסחר ובצרכי צבור, קבע עתים לתורה והיה מכובד על הכל כתלמיד-חכם וירא-שמים, נגיד ונדבן.
אשתו ילדה בת חוה ועמדה מלדת במשך שנים רבות ואז החליט לעלות לארץ-ישראל, כדי שבזכות הישיבה בה יפקד בבנים זכרים. קרוביו וידידיו ניסו להניאו ממחשבתו, בהצביעם על הסכנה שבנסיעה. דרך רחבי רוסיה ומכל-שכן בדרכי הים ובארץישראל, אך הוא לא שם לב לכל זה, ובשנת תקצ"ד חיסל את עסקיו, הצטייד ב-4000 רובל התמורה מרכושו ועלה ארצה עם אשתו ובתו באנית-מפרש לחוף עכו. משם עלו לצפת, בה היה רוב הישוב האשכנזי מעדת החסידים, ולכן החליט לעבור ירושלימה, בה התבצרו הפרושים מתלמידי הגר"א מוילנה והבאים אחריהם. בעודו ממתין לשיירה שתעלה ירושלימה ויצטרף אליה פשטו שמועות על התכוננות הכפריים מסביב לעלות על צפת לשם הרג ושוד ומרד בשלטון המצרי של מחמד עלי ונציבו ובנוחורגו אברהים פחה, וכן על המרד שפרץ בירושלים ובסביבתה ושם כבר דוכא ביד חזקה. אז התאספו רבים, והוא וביתו ביניהם, שכרו חמורים ופרדים ועלו בשיירה דרך שכם לירושלים והתישבו ברובע "באב חוטא", במזרח העיר, ליד שער האריות, שם גר אז הקיבוץ האשכנזי, ומשהתחיל הישוב בירושלים להתרחב משנת תקצ"ו ואילך עברו לרחוב היהודים.
עסק בתורה, במסחר ובבנין הישוב ונמנה בין ראשי העדה ופרנסיה וחתימתו עמהם נמצאה על כמה תעודות משנות תר"ח, תרי"א ותרט"ו. השתתף ביסוד תלמוד תורה "עץ חיים" והיה המשגיח על קיום התקנות. יסד ''אגודה מסחרית" במניות ועמד בראשה, היה מנהל הבנק הפרטי הראשון בירושלים שנקרא "בנק ירושלמי" והמעורר הראשון לרכישת מגרשים מחוץ לחומה.
עמד בקשרי ידידות עם הקונסול האנגלי הראשון בארץ, הוא ג'מס פין שנתמנה בשנת תקצ"ט, והיה ראש אגודה לונדונית לתמיכה בעניי ירושלים מכל הדתות, קנה בשבילם את אדמת ארטאס (ליד בריכות שלמה) ואדמת שכונת כרם אברהם והעסיק פועלים יהודים בעבודה.
היה חבר בחברת "משמורים" שנוסדה בתר"ז. כשנפרדו עולי פולין מהכולל הוילנאי (בגלל העדפת עולי ליטא בחלוקה) ויסדו כולל מיוחד בשם "כולל וארשה-פולין" היה אחד הממונים וניהלו כעשר שנים. ולמנהלי הכולל נתמנו הרב מרדכי מאיר מביאלה, שהיה חבר בית-הדין בירושלים והרב ברוך וולף מצד החסידים.
כשעלה ארצה החליט להחליף את שם משפחתו לעברי. "יעלין" בפולנית פירושו "צבי", ומאחר ששם זה בתור שם פרטי אינו מתאים לשם-משפחה בחר בתרגומו הארמי טביא וכך היה חותם: דוד טביא מלאמזא , ויהודי ירושלים היו קוראים לו על שם מקום מוצאו: ר' דוד לומזר .