בינתים גדלה והתרחבה העיר העברית ושטח בנינה כלל את אדמת הפרדס, שעציו הזקינו מרוב שנים ונכרתו להכשרת הקרקע לבנין, בשטח שבין הרחובות ארלוזורוב, יהודה הלוי ושלמה המלך, ואחד הרחובות שבשטח זה בתכנית בנין העיר נקרא לזכר מפעלה בשם רחוב הפרדס. וכן החליטה עירית פתחתקוה לקרא אחד הרחובות בשם "רחוב פלמן (הפרדס העברי הראשון בא"י)".
נפטרה בתל-אביב, ח' אלול תרצ"ו, בת 83 לחייה, ונקברה בקבר המשפחה בבית העלמין הישן בתל-אביב.
צאצאיה: חיים (ז"ל), נחמן, ברכה אשת יוסף זינגר (ז"ל).
פרופ' דוד ילין
נולד בירושלים, י"א אדר ב' תרכ"ד (1864), לאביו יהושע , מעסקני ירושלים וחלוץ ההתנחלות החקלאית בסביבתה, ולאמו שרה בת ר' שלמה יחזקאל יהודה מעולי בגדאד, תלמיד-חכם, עשיר ומכובד, מקרובי משפחת ששון המפוארת.
למד ב"חדר", בתלמוד-תורה ובישיבת "עץ חיים", השתלם בתנ"ך ורכש לו סגנון עברי גמיש במליציותו ואנגלית, צרפתית, גרמנית וערבית למד מפי מורים פרטיים. בתרל"ח, בהיותו בן 14, החל לערוך ולהוציא דושבועון בכתב-ידו בשם "הר ציון", ובאותה שנה פרסם את הכתבה הראשונה ב"הלבנון" שיצא אז במאינץ (גרמניה) ע"י יחיאל בריל . בתרמ"א נשלח ללונדון אל קרובי אמו (בית סיר ששון ) להשתלם בלימודים. שם נפגש בערב יום כיפור בתפילת מנחה בבית-הכנסת עם מר נסים בכר , וכשהגיד לו בשיחה את מטרת בואו ללונדון, אמר לו בכר : "למה לך להיות בארץ נכריה ? אני חוזר לירושלים ליסד בית-ספר מטעם חברת "כל ישראל חברים", שוב הביתה ותלמד אצלי". וכן עשה. נכנס ללמוד בבית-ספר זה (ובגלל זה רדפו קנאי האשכנזים בירושלים את אביו ושללו ממנו את ה"חלוקה") ולאחר זמן נתמנה למורה בו. בתרמ"ט עבר להורות בביה"ס למל, מתרס"ד היה מורה גם בביהמ"ד למורים של חברת "עזרה" הגרמנית ומתר"ע היה סגן המנהל בו, עד ל"מלחמת השפות" בתרע"ד, כאשר היה מראשי המורדים במגמת הגרמניזציה של חברת "עזרה", עזב את העבודה במוסדותיה והיה מראשי יוצריה של רשת החינוך הלאומית ומנהל בית-המדרש למורים של רשת זו.
באלול תרמ"ה נשא לאשה את איטה בת הרי''מ פינס ואשתו חיה צפורה לבית לוריא , שהיתה נכדת רבי הלל ריבלין , ממיסדיו וראשיו של הישוב האשכנזי בירושלים.
תוך עבודתו בהוראה עסק גם בפעולות מדעיות, ספרותיות וצבוריות. השתלם והגיע לדרגה גבוהה בידיעת הספרות והשירה העברית מימי הבינים והספרות הערבית הקלאסית, וכן בידיעת השפות צרפתית, ספרדית, גרמנית ואנגלית. בתרמ"ח היה מעשרה הראשונים שיסדו את לשכת "בני ברית" הראשונה בארץ (לשכת "ירושלים"), היה נשיאה במשך שנים רבות ונשיא הלשכה הגדולה של "בני ברית"' וכן אח ואח"כ נשיא ונשיא גדול בבניה החפשית ב-1940/41.
בתרמ"ח היה ממייסדי "ועד הלשון" ועמד בראשו שנים רבות, חידש מלים רבות והצטיין במבטא עברי משוכלל, בהבחנה ברורה בין א'-ע', ח'-כ' וכדומה. בתרנ"א היה ממיסדי חברת "חבת הארץ" להתנחלות חקלאית של בני ירושלים ופעל בה וגם ב"בני ברית" למען יסוד המושבה מוצא. בתרנ"ב ממיסדי בית-הספרים "מדרש אברבנאל"' גרעין הספריה הלאומית והאוניברסיטאית. השתתף ביסוד השכונות "זכרון משה" (בה נקרא הרחוב הראשי על שמו) ו"קרית משה" - כולן בעזרת הלואות מקרן משה מונטיפיורי , (כמורשה "קרן מונטיפיורי", משרה שעברה אליו מחותנו יחיאל מיכל פינס) שהיה לו חלק רב בהצלחה לקבל את ההלואות לבונים. השתתף ביסוד שכונת שמעון הצדיק. בתרס"ג יסד את גן-הילדים העברי הראשון בירושלים (השני בארץ). באותה שנה השתתף בפעילות בהכנות לכינוס ועידת היסוד של הסתדרות מורי ארץ-ישראל בזכרון יעקב, היה נשיא הועידה ונשיאה הראשון של הסתדרות המורים במשך שלש שנים. במשך כמה שנים לפני מלחמת-העולם הראשונה היה חבר מועצת עירית ירושלים, ובשנות תרס"ו-תרע"ג היה חבר המועצה הארצית הממשלתית ("מג'לס עומומי") והגן בקוממיות אישית ולאומית על עניני הישוב העברי בפני שרי השלטון הטורקי. הקשתתף בועד "האחדות והקדמה" בפוליטיקה הפנימית של טורקיה והערבים כיבדוהו כפטריוט ונואם מצוין ונמלץ בלשונם. בהיותי נתין עותומני ואיש נכבד ונאמן על הכל רשמו על שמו ועל שם ד"ר אהרן מזיא (בשם מושאל) את האדמה שנקנתה לבנין שכונת "אחוזת בית" (תל-אביב) ליד יפו, וכן נרשמו על שמו קרקעות רבים של יהודים נתיני-חוץ, וכשבאה האפשרות לכך העבירם על שמות בעליהם האמתיים. השתתף ביסוד החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל והיה נשיאה במשך כמה שנים.