הוא אחי המיסדים ויו"ר בהסתדרות "חלוצי המזדח" שעשתה הרבה להפעלת הנוער הספרדי, להרמת המצב הרוחני של בני עדות המזרח ולהקמת כנסת ישראל.
שנים רבות היה חבר ועד הקהלת ליהודי ירושלים, ציר אספות הנבחרים, חבר הועד הלאומי, חבר ועד העדה הספרדית ומוסדותיה וכוי. פעל במרץ גם בקרב הסתדרות המורים, היה יו"ר סניף מורי ירושלים, חבר מרכז המורים ומוסדותיו משך תקופה ארוכה ופעיל בועד למען הילדים מחוסרי חנוך.
בשנת תרפ"ד נשלח מטעם הקהק"ל ליון ולמצרים. היה ציר בארבעה קונגרסים ציוניים (בי"ג נבחר מארם נהרים - ציונים כלליים, בי"ז מא"י - מפא"י, בי"ח מא"י - מפא"י, בי"ט מצ'ילי שבאמריקה הדרומית מפא"י) שבהם נשא את דברו בגאון על הספרדים ועל מצב עדות המזרח. חבר פועלי ציון, אחדות העבודה, מפא"י. ציר הועידה השניה של הסתדרות העובדים, מארגן פועלי עדות המזרח. פעיל בבית העם בירושלים מיום הוסד המוסד ועד היום הזה, מרצה עממי וחביב על אלפי שומעיו. אחד הראשונים אשר הנהיגו את הסיורים העממיים, שבהם השתתפו מאות ואלפים, פעיל בועד "למען ירושלים".
פרסם מאמרים בשאלות צבוריות ולאומיות, על החנוך, ידיעת הארץ ופולקלור ספרדי-מזרחי ב"החרות" של בן עטר, "אחדות", "הפועל הצעיר", "הארץ", "דאר היום", "דבר", "השלוח", "ארץ-ישראל", "חלוצי המודח", "החרות" של אלמליח, ספר היובל של המורים, "שרשים", "הד החנוך"' "המכבי" (בעברית ובאנגלית). "הצעיר העברי", "ברית הנוער", "הד ירושלים", "הד המזרח", "הגלגל", "דרכנו"' "נרות שבת", בספר "חמדת ישראל", "העולם הספרדי"' "לה בורדאד", "איל פרוגדיסו", "איל טיימפו", "לירור", "איל עלים איל אישדאילי" ועוד ועוד. מאמרו הראשון על המיסיון בשם "הבחינה הגדולה" נתפרסם ב"החרות" של בן עטר ז"ל ומכתביו על חברון ראו אור בשבועון "אחדות".
רשימות על הפולקלור שיש לו בכתב-יד, הן נכס חשוב לידע חיי הספרדים ובני עדות המזרח בעבר ובהוה.
מאיר גאני
בן יסולה, נולד ביאנינה (מוקדן היונית) בחודש שבט ת"ר (1840), איש נכבד ונשוא פנים בעיר מגוריו, סוחר אמיד ומרבה להיטיב. בראשית תר"מ (1880) והוא אז בן ארבעים שנה עלה לירושלים להשתקע. אליו נלוו רעיתו שרה , ושתי בנותיו, וכן גיסו בעל אחותו שם (שימו) מצא .
בקרב עולי ובאי מדינות הבלקן בעת ההיא התבלט האיש, ונודע בארחותיו ובפעולותיו. שש לבוא לעזרת אחים שהזדקקו לעצתו, להוראותיו הנבונות, בפרט בכל הנוגע לקשריהם עם ארץ המוצא, בייצגו אותם בפני הקונסול היוני ושלטונות העיר. שלח ידו במסחר סיטונאי, וכל אלה שנמצאו עמו במגע הוקירוהו והעריצוהו בגלל ישרו ויחסו הנלבב אל כל אדם, באין הבדל דת ועדה. בטחונו האישי עודדהו לרכוש לו בית מעון ברחוב הנוצרים, אם כי רתחו אז אגדות על חטיפת יהודים המהלכים לתומם באותו אזור. בחצרי המרווחת, רבת התאים והחדרים, קבע לעצמו ליד משרדו המוצנע ומחסני סחורותיו בענף מכולת ותזונה גם בית כנסת, בו היו מתרכזים לפרקים מזקני עיר הקודש, סוחריה ועסקניה הצבוריים, כדי לבלות בחברתו. מאז דרכו רגליו על אדמת ארץ הקודש, לא יצא ממנה עוד.
בנים זכרים לא השאיר. היו לו בשחר ימיו, אך מתו בעודם באבם. שתי בנותיו נשאו לשנים מסוחרי ירושלים. הראשונה לדוד יהודה כהן שאקו ז"ל, והשניה למר יוסף מאראש , יבדל לחיים טובים. במרוצת העתים נמשך לעסקנות צבורית והיה בין גבאיה המכובדים והפעילים של ח"ק לעדת הספרדים. יחד עם חברו מר יוסף ברזאני רכש חלקת אדמה על הר הזיתים הידועה בשם "צור" שצורפה אל יתר השטחים ועודה רשומה על שמם הפרטי כקנינם. הצטיין כאיש הצבור, בהיקף בינתו וחריפות שכלו, החודר לעומק העובדות והמאורעות.
בזמן ביקורו של ג'ורג' החמשי בא"י, והוא אז נסיך לבית המלכות, הוזמן אל ביתו בליל הסדר, שבו היו נוכחים מגדולי העדה היהודית וראשיה. לכבודו הכין המארח מצות שמורות גדולות, ובטוב טעם הצליח לבאר לו כי הן מסמלות: כהן, לוי וישראל. בזמן קריאת ההגדה, היה בידי הנסיך תרגום באנגלית, ובהגיעו לפסוק "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקניה מצילנו מידם" קם האורח על רגליו ובכה מרוב התרגשות. בימי נציבותו של הרברט סמואל, הזמינו אל בית התפלה שבחצרו אשר ברחוב הנוצרים. לתכלית זו קבל בשאילה מאת ידידו הטוב, האפטריארך היוני, כסא משובץ באבנים יקרות, וכן שטיחים נאים בלתי שכיחים, כדי לקשט בהם את בית הכנסת לכבוד המאורע.
יהודה בורלא, בספרו "בקדושה או באהבה", תאר