הרב יהונתן מאיר (יונה) הכהן לאפין
נולד בירושלים, כ' אייר תרל"ג (1873) ,לאביו ר' אליעזר בן ר' משה פישל (הוא "ר' פישל נגיד" , מעסקני ירושלים), ולאמו חנה לאה בת הרב יהונתן לוריא ואשתו מרים (אחותו של הרב מרדכי גימפל יפה מרוזינוי, ראש הישיבה ביהודיה שליד פתח תקוה).
למד בחדרים ובישיבות "תורת חיים" ו"עץ חיים''. נשא לאשה את אסתר צ'רנא בת אהרן לוי , מהמדפיסים הראשונים בירושלים. היה קרוב לארבעים שנה ממצויני המלמדים בתלמוד-תורה "עץ חיים", מטובי הביבליוגרפים בירושלים, וכיום סוחר בספרים. חבר נבחר בועד של כולל הורודנא.
כתב ב"החבצלת" מאמר בשם "רחשי לב" על הגרא"י קוק .
צאצאיו: נעמי אשת יהודה הלוי שכטר, מרים אשת עזרא איסרוב, אהרן, משה .
צבי פוגלסון
בן אברהם. - נולד בעיר גלובוקה, פלך וילנה בשנת 1861. למד ב"חדר" ואח''כ בבית המדרש שבעירו. כשגדל ובנה בית נעשה לסוחר, הצליח במסחרו ונעשה לאיש אמיד.
לציוני נהיה עם הופעתו של הרצל והשתתף בקונגרסים הציונים הראשונים.
כשנשלחה המשלחת הציונית הידועה לאל-עריש נבחר גם הוא למשלחת הנ''ל, ויחד עם טריטש, ד"ר הלל יפה, גרינברג וכו' סייר באל-עריש, ועסק בהכנת תכנית מפורטת על אודות התישבות יהודית ברפיח ויעור אדמות "מואת" בארץ ישראל. את התכנית ע"ד יעורן של האדמות הנ"ל פרסם אח"כ גם בחוברת מיוחדת בשם "אדמת מואת".
בשנת 1905 חיסל את כל עסקיו בגולה ועלה לארץ ישראל. כאן קנה לו פרדס בפתח-תקוה, והיה מראשוני האברים שהעסיקו בפ"ת פועלים יהודים בפרדסו.
בתרס"ח פתח ביח"ר לאמנות עץ ביפו ביחד עם עקיבא ויס, אהרן איתין ודוד טריטש בשם ''בית אמנות"' שהתקיים שנתים.
כשנוסדה "אחוזת בית" ליד יפו היה מראשוני המיסדים של השכונה, שנהפכה ברבות הימים לעיר הגדולה ביותר בארץ. היה גם זמן-מה חבר ועד השכונה הנ"ל, וכשנוסדה ה"חברה החדשה", שרכשה את אדמת "נחלת בנימין" היה בין המשתתפים בפעולה ישובית זו.
הלך ערירי והקדיש את כל הונו ורכושו לקרן הקימת לישראל. מלבד זה עזר בכספו להקמת "מעונות העובדים" הראשונים על אדמתו ברחוב מזא'ת בתל-אביב.
מת ביום י"ב אייר תרצ"א, ונקבר בתל-אביב, בבית הקברות הישן.
יחיאל יחיאלי (יחיאלצ'יק)
בן מאיר , נולד בעיר סלונים בד' שבט תרכ"ו (1866). למד ב"חדר" ואח''כ בבית מדרש.
בהתבגרותו התמשכל. נכנס להוראה בשנת 1891, באותו פרק הזמן היה כבר חובב ציון נלהב, וגם חבר אגודת "בני משה" מיסודו של אחד העם.
נשא לאשה את יונה בת יונתן שפירא, מביאליסטוק. אחד מיוצרי בית הספר העברי בגולה, ממיסדי ה"חדר המתוקן" העברי ברוסיה וממניחי היסוד של השיטה "עברית בעברית". שלשה בתי ספר היו בימים ההם בכל רחבי רוסיה, שבהם החלו להשתמש לפי השיטה הזו - בניקולאיב, בהומל ובחרסון. היה מנהל בית הספר העברי בניקולאיב. התחבב על התלמידים, ההורים וחבריו להוראה כאחד.
בשנים 1902/1903 פרסם שורה של מאמרים ב"המליץ", על שעורי הסתכלות, על השיטה הטבעית ועל העברית. באותו הזמן פרסם גם מאמר על "גן הילדים בתור פרוזדור לחדרי, שעשה רושם עז ושימש כעין הכנה ליסוד גן הילדים העברי.
שמו כמורה עברי יצא למרחקים. כמורה שימש גם בערים: חרקוב, וילנה וקאזאן.