יהודה כרסנתי
נולד ביפו, בשנת תרט"ו (20.8.1855), לאביו נסים (ממשפחת רבנים וסוחרים בטבק באלג'יריה ובצרפת, שנקראו "מלכי הטבק" והיה להם ביתכנסת פרטי בעירם, והוא עצמו היה סוחר במנופקטורה וחזן בעל קול נעים). נסים עלה ארצה מאוראן שבאלג'יריה בשנת ת"ר (1840) נשא לאשה את רבקה (ריקה) אחות ר' אהרן שלוש, מאבות הישוב היהודי ביפו. נפטר ביפו, י' שבט תר"ל (1870).
יהודה למד ב"חדר", בביה"ס של "אליאנס" ובבי"ס גרמני ואח"כ השתלם במדעי המסחר בצרפת. נשא לאשה את חיה בת אליהו עמיאל מירושלים. היה מורה במקוה ישראל. כשנסע לבקר את בני משפחתו באלג'יר, ניצל את הנסיעה להביא עצי-בנין ארצה. היה מהראשונים להבאת עצים לבנין הבתים של הבילויים. תודות לקשריו עם נכבדי הערבים ביפו ובסביבה עלה בידו לעזור לר' זרח ברנט ברכישת שטחי קרקע לבנין השכונה נוה שלום, עכשיו בתל-אביב.
היה בין הראשונים שהקימו את בתי-מסחרם בשוק צלאחיה ביפו ופיתחוהו למרכז מסחרי יהודי. התפשטות היהודים בשוק זה היתה למורת-רוח הערבים, ולכן הציתו את מחסן-העצים שלו באש, כדי להפחידו שיסתלק משם. אך הוא לא נבהל, אלא השתמש בתרופה שהיתה עדיין בלתי-ידועה בארץ : ביטח את מחסנו בחברת ביטוח נגד אש, ובזה סלל את הדרך לביטוח מפני דליקות ביפו.
כנתין צרפתי היו לו קשרים טובים עם הקונסול הצרפתי ביפו, ומתוך כך היתה לו השפעה על ה"קאימקאם" (המושל הטורקי). בהשפעתו זו השתמש לעזרת היהודים ולמניעת נגישות ורדיפות. ביחוד השתמש בהשפעתו להמתיק את רוע הגזירות נגד העליה.
נפטר בירושלים בשבת הגדול תרנ"ג.
חיים דוב (קנטור)
נולד בפינסק, בשנת תרכ"ה (1865), לאביו ר' שלמה החזן מפינסק. בן ארבע נתיתם מאביו, ולאחר כשנה וחצי לקחה אמו האלמנה את ארבעת ילדיה, נדדה עמהם כששה חדשים ביבשה ובים עד שהגיעו לארץ ביום י"ג טבת תרל"א והתישבו בירושלים. כאן למד בת"ת שבחצר ה"חורבה" ואח"כ בישיבת "עץ חיים". נשא לאשה את חיה אסתר בת ר' יעקב דוד ספקטור אחי הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנה, שהיה בין ראשוני הרבנים הגדולים שתמכו בתנועת ישוב ארץ-ישראל וחיבת ציון. בהשתדלות ר' יצחק אלחנן בפני הבארון רוטשילד עבר למושבת עקרון. כשנוסדה בתרמ"ז המושבה שפיה היה בין מתישביה הראשונים.
ביתו בכפר הקטן והנדח ליד המושבה הגדולה זכרון יעקב היה בית ועד לחכמים. השיא את בנותיו לבחורים ממיטב חניכי ישיבות ירושלים ועזר לסידורם במושבות, כדי ליצור מזיגה בין הישוב הישן ובין החדש. בכלל היה משתדל להביא שני חלקים נפרדים ומנוגדים אלה של הישוב לידי כך, שכל אחד מהם יכיר בערכים החיוביים של השני לטובת כלל האומה והארץ. ברוח זו דיבר במסעיו בארצות אירופה לשם תעמולה למען העליה לארצנו ובנינה, ולא נרתע מפני קשיים ומכשולים במסעיו בשליחות-מצוה זו.
כשהעלה ישראל בלקינד את יתומי פרעות קישינוב למוסד החינוכי "קרית ספר" שיסד וניהל בשפיה, התנדב ר' חיים דב לעזור לו בכל האפשר בחומר וברוח, חיבב את הילדים והתחבב עליהם ורבים זכרוהו באהבה ובהוקרה. במלחמת העולם הראשונה עמל בהתמסרות גמורה לסידורם של מגורשי יפו במושבות השומרון, ואיש לא סירב כשר' חיים דב הטיל עליו איזו מעמסה לטובת מגורשים, כי הכל הכירו שכל מעשיו לשם שמים.
בשנים הראשונות שלאחר מלחמת-העולם הראשונה היה חבר פעיל בהסתדרות "המזרחי", כי אז ראה בתכנית "המזרחי" את הדרך להגשמת שאיפתו לבנין הארץ על טהרת הקודש והיה ציר באספת הנבחרים